מרטין בובר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 18:
'''מרדכי מרטין בובר''' נולד ב[[וינה|ווינה]] [[עיר בירה|בירת]] [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] למשפחה [[יהודים|יהודית]] ב-[[8 בפברואר]] [[1878]]. סבו, ר' [[שלמה בובר]], אשר בביתו ב[[למברג]] (לבוב) שב[[גליציה]] בילה בובר את רוב ילדותו (בעקבות גירושי הוריו), היה מקורב ל[[החסידות|תנועה החסידית]], והיה [[חוקר]] [[מדרש]]ים נודע. ניכר כי לסבו הייתה השפעה לא קטנה על המשך דרכו של מרטין הצעיר. בובר זכה לחינוך [[רב-לשוני]]: בביתו דיברו [[יידיש]] ו[[גרמנית]], הוא ידע [[עברית]] ו[[צרפתית]] כבר בשנות בחרותו, ולמד בשפה ה[[פולנית]] בבית הספר, בהמשך למד שפות נוספות ושלט בארבע עשרה שפות. בובר החל להתעניין יותר ויותר בתרבות האירופית, קרא בכתביהם של הפילוסופים [[עמנואל קאנט]], [[סרן קירקגור]] ו[[פרידריך ניטשה]] והתרשם מהם עמוקות. בשנים אלו גם החליט להפסיק לקיים אורח חיים דתי.
 
בשנת [[1896]], בהיותו בן 18, נסע בובר לווינה לצורך לימודיו האקדמיים, ולמד [[פילוסופיה]], [[תולדות האמנות]], [[גרמנית]] ו[[בלשנות]]. בשנת [[1898]] הצטרף ל{{ה|תנועה הציונית}}, ופגש לראשונה באת [[בנימין זאב הרצל]], שהשפיע על תפיסתו הציונית. בובר השתתף ב[[הקונגרס הציוני|קונגרסים ציוניים]] ונטל על עצמו מטלות ארגוניות, אך עם הזמן החל מתרחק מהרצל עקב העדפתו את [[ציונות רוחנית|הציונות הרוחנית]] של [[אחד העם]] על [[הציונות המדינית]] בה דגל הרצל. בשנת [[1902]] התמנה ל[[עורך]] השבועון הציוני ה[[ביטאון|רשמי]] [[די ולט (שבועון ציוני)|"Die Welt"]] ("העולם"), ונמנה עם מייסדי [[הוצאת ספרים|הוצאת הספרים]] "[[יודישער פערלאג]]". שנתיים לאחר מכן, בשנת [[1904]], פרש בובר מעבודותיו הארגוניות בתנועה הציונית, הקדיש את עיקר זמנו ללימוד וכתיבה ופרסם את עבודת המחקר שלו, שעסקה ב[[יעקב בהמה]] (Böhme) וב[[ניקולאוס קוזאנוס]].
 
במהלך לימודיו ב[[ציריך]] פגש בובר בפאולה וינקלר מ[[מינכן]] (סופרת ציונית [[גוי|לא יהודייה]], ש[[גיור|התגיירה]] מאוחר יותר), רעייתו לעתיד.