תיאטרון מחול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: במאי
שורה 12:
בעת שהותו בקומונה האוטופית Monte verita ("הר האמת") בשווייץ, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, הצטרפה אליו מרי ויגמן הייתה לתלמידתו וליד ימינו. יחד המשיכו לפתח את הסגנון והטכניקה. לתורתם קראו KINESTHETICA -תורת התנועה. בבסיס שיטתו נמצאת בדיקת היחס בין ארבעת מרכיבי התנועה כפי שהגדיר אותם: משקל, זרימה, זמן, כיוון Direction, Time),( Weight, Flow. עבודתו התייחסה אל המרחב הבימתי והמרחב של הגוף המבצע, אבריי תנועה הנעים, זמן – טמפו, מהירות ומשך, כל זאת בפרספקטיבת הקליטה החושית, הבלתי מטפורית, זו שמייצרת בצופה תחושות גוף ומטענים רגשיים שאינם דיסקורסיביים (Discursive). לאבאן עסק בתחום שנע מהחוץ/צורה אל הפנים, וכאמן פורמליסט שאב את המוטיבציה ליצירה מתוך חקר אודות יחסי הגומלין שבין הצורה, הזמן, החלל בתוכו נע האדם עם הרגש. לאבאן טען שלתנועה ולעולמו הפנימי של האדם יש יחסים דו-כיוונים. עבודתו של לאבאן חוקרת את הדקדוק והתחביר של התנועה, ועוסקת לא רק במבנה החיצוני של התנועה, כי אם בתוכן המנטאלי והרגשי שלה, הנובע ממנה.
אחד מתלמידיו הבולטים של לאבאן היה קורט יוס (Kurt Joos) שהחל לרקוד אצל לאבן בגיל מבוגר. יוס הוא זה שתבעשטבע את המונח תיאטרון-מחול (Tanz Teater) ב-[[1928]] כארבע שנים לאחר מכן הוא העלה את היצירה "[[השולחן הירוק]]" בתיאטרון שאנז אליזה בפריז. תיאטרון-מחול, אם כן, הינו תוצאה של מגמה בין-תחומית אשר התפתחה בתחום אמנות המופע כ[[ז'אנר]] [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרני]] שהתגבש במחצית השנייה של המאה ה- 20. במקביל התפתח תיאטרון מחול בארצות הברית לשם עבר מוקד היצירה בעקבות מלחמת העולם השנייה. אמנות תיאטרון המחול מזמנת את החוויה הפרספטואלית האנושית, על אף שעל במת תיאטרון המחול יופיעו יחידות סמיוטיות, אין הכרח שהדמויות תהיינה מופרדות ומובחנות זו מזו, אין הכרח שהעלילה תהיה מסודרת, התנועה משוחררת מסיפור חיצוני והיא בעלת מעמד עצמאי, ולכן הסמיוטיקה תתקשה להחיל את ערכיה ולפענח משמעות. יחד עם כך לא זו בלבד שעל במת תיאטרון המחול יתגלם ערך אסתטי גבוה, אלא גם ביטוי קונקרטי ליסוד העולם המוחשי ופתח להזדהות חושית הן של הרקדן-שחקן והן של הצופה החש, המזדהה, הרואה, השומע, המרגיש, המריח.
 
סגנון העבודה משלב מחול, משחק, מלל מוזיקה וכל שאר מרכיבים שתיאטרון נזקק להם. זהו שילוב פוסט מודרני ובו בעת עתיק יומין, שילוב המיישם את קשרי הגומלין בין המוזיקה, התיאטרון והאמנות הפלסטית, כמו כן את תפקיד השחקן-רקדן ביצירה.