סחוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 20:
הכונדרוציטים מפיקים אנרגיה ב[[נשימה תאית|נשימה אל-אווירנית]] בשל היעדר כלי הדם ברקמת הסחוס ולחץ החמצן הנמוך. מכיוון שחומרי תזונה אחרים [[פעפוע|מפעפעים]] ממסב הסחוס, גודל רקמת הסחוס מוגבל ללוחיות דקות. פעילותם של הכונדרוציטים מווסתת על ידי הורמונים, כאשר יצירת גליקוזאמינוגליקנים מוגברת בעקבות הפרשת [[הורמון גדילה]], [[תירוקסין]] ו[[טסטוסטרון]] ומעוכבת בעקבות הפרשת [[קורטיזון]], [[הידרוקורטיזון]] ו[[אסטרדיול]]. חלוקת הכונדרוציטים מווסתת בעיקר על ידי רמות של [[הורמון גדילה]] (סומטוטרופין). הורמון זה אינו משפיע ישירות על הכונדרוציטים, אלא דרך הפרשה של [[IGF-1]] בכבד.
 
תכולת המטריצה של סחוס זה היא: 15%–22% קולגן (40% מהחומר80מהחומר היבש), שמתוכו 90%–95% קולגן מסוג II ו-5%–10% קולגן מסוגים VI,{{כ}} IX,{{כ}} X ו-XI,{{כ}} 4%–10% פרוטאוגליקנים, לרבות [[כונדרויטין סולפט]], [[קרטאן סולפט]] ו[[חומצה היאלורונית]]. אגירת מים בתאים מקנה לרקמה גמישות ועמידה בלחצים. נוסף על אלה הסחוס מכיל גם [[כונדרונקטין]], שקושר את הכונדרוציטים למטריצה.
 
מסב הסחוס עוטף את הסחוס הזגוגי, פרט לסחוס הזגוגי הנמצא במפרקים. יש בו אחוז ניכר של קולגן מסוג I ו[[פיברובלסט]]ים רבים. התאים בעומק מסב הסחוס, אף שהם דומים לפיברובלסטים, הם למעשה תאים תחיליים שעתידים להפוך לכונדרובלסטים, שבתורם יתמיינו לכונדרוציטים.