|
ב[[הלכה]] היהודית, '''בן פקועה''' הוא עובר שנמצאשהוצא בבטןמבטן הבהמה לאחר [[שחיטה|שחיטתה]]. בתורה נאמר: "וכל בהמה המפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות [[מעלי גרה|מעלת גרה]] בבהמה אותה תאכלו"{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יד|ו}}.}}. מהמילה 'בבהמה', דרשו [[חז"ל]], שהעובר הנמצא בתוך הבהמה השחוטה, מותר באכילה כחלקאף מגופהללא של אימו[[שחיטה(הלכה)|שחיטתו]], ואינושכן צריךרואים שחיטהבו נוספתחלק עלמגופה של אימו, שחיטתשנשחטה אמוכהלכה.
הביטוי "בן פקועה", נקבע מכיווןמשמעו שהעובר יצא לאחר שהתפקעה בטנה של אימו.
על פי המדרש, טעות זו קרתה ל[[יוסףדיני לשון הרע|הדיבה]] שהוציא [[דיני לשון הרע|דיבהיוסף]] על אחיו בזההיה שאמרבין השאר, שסיפר לאביו שהםשראה אותם אכלואוכלים "[[אבר מן החי]]", אךכשלאמיתו של באמתדבר היה זה בן פקועה.
== תנאי ההיתר ==
כאשר בזמן השחיטה היה העובר שבמעי האם מת, אין ספקחולק בכךעל כך ששחיטת אמו התירה אותו. כמו כן, אם העובר שנמצא בשחיטה הוא בן שמונה חדשים, כלומר - עדיין לא נשלמה התפתחותו, הותר בוודאי, ואפילו אם נמצא חי. אמנם, במקרה שנמצא בבטן האם עובר חי בן תשעה חדשים, נחלקו ה[[תנאים]] האם הותר או לא. לדעת [[רבי מאיר]], עובר זה הוא כבהמה בפני עצמה ואין שחיטת אמו מתירתו. לדעת חכמים, אף עובר זה מותר{{הערה|{{בבלי|חולין|עד|א}}.}}. למחלוקת זו משמעות נוספת, לגבי [[איסור אכילת חלב|חֶלבו]] של העובר, ו[[גיד הנשה]] שלו. שכן הדין הוא, שעובר שהותר על ידי שחיטת אמו, לא רק בשרו מותר אלא גם חלבו וגידו, משום שרואים בו חתיכת בשר לעצמו, לא בהמה בעלת ישות עצמאית.{{הערה|[[רש"י]] שם.}}. מכיוון שכך, לדעת חכמים המתירים עובר חי בן תשעה חדשים, יהיו חלבו וגידו מותרים גם כן{{הערה|זו דעת רוב הראשונים. אמנם ה[[רמב"ם]] ({{רמב"ם|קדושה|מאכלות אסורות|ז|ג}}), אוסר את חלבו של העובר, אף על פי שהוא מתיר את יתר הבשר בלא שחיטה.}}. ואילו לדעת רבי מאיר המצריך שחיטה בעובר כזה, יהיה דינם של חלבו וגידו ככל הבהמות ולא יותרו באכילה.
גם לדעת חכמים המתירים עובר חי שנשלמה התפתחותו, ייושם ההיתר בפועל רק במקרה שהעובר לא הספיק לעמוד על רגליו על גבי הקרקע, לפני שהומת. אבל אם העובר עמד על רגליו לאחר שהוציאו אותו מבטן אמו, ישנה חובה לשוחטו, משום [[מראית עין]] - שלא יטעה הרואה ויאמר, שבהמה מותרת לאכילה בלא שחיטה. דין זה הוא תקנת חכמים, ואינו חיוב שחיטה מן התורה.
|
