בריחת המוחות מגרמניה המזרחית 1949–1961 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
ב-16 ביוני 1953 פרצה בברלין המזרחית, בעקבות התקוממות דומה ב[[צ'כוסלובקיה]], [[המרד המזרח-גרמני|התקוממות של פועלי בניין]], שהפכה עד מהרה להתקוממות של כלל פועלי התעשייה, בתגובה למכסות ייצור מוגזמות לטענתם שהוטלו עליהם. תושבי מערב ברלין חצו את קווי החיץ והצטרפו להפגנות; חנויות בבעלות ממשלתית הוצתו. על [[שער ברנדנבורג]] טיפסה קבוצה של מפגינים צעירים ותלשה ממנו את [[דגל ברית המועצות]]. בתגובה הכניסו הסובייטים [[טנק]]ים לתוך העיר, ירו לעבר מפגינים והכריזו על תקנות חירום. בעקבות האירועים ביוני עלה מספר היוצאים והסתכם ב-1953 בקרוב ל-340,000 נפש.
למרות הכוונות לכאורה לבצע רפורמות, לא עלה ביד ההנהגה המזרח גרמנית להביא לשיפור המקווה. בזמן שגרמניה המערבית, בתמיכת מדינות המערב, הפכה למדינה משגשגת, צמיחה שנקראה בשם [[הנס הכלכלי של גרמניה]], נשרכה שכנתה הקומוניסטית, בהנהגת [[מפלגת האיחוד הסוציאליסטי]], מאחור. הכלכלה הריכוזית של המשטר, שהתבססה על תכנון מרכזי, הגבלת הרכוש הפרטי ו[[הלאמה]] של מפעלים וחוות חקלאיות, הביאה לקיפאון ואף לירידה ברמת החיים. הדיבורים על "בניית סוציאליזם" בצד מעשים שכללו הפקעת רכוש פרטי ואיסור על מסחר פרטי חיזקו את גל ההגירה. בספטמבר 1954 נחקק חוק הדרכונים, שקבע כי היוצא באופן בלתי חוקי מגרמניה המזרחית דינו שלוש שנות מאסר.
גם השנים הבאות לא שיפרו את המצב הכלכלי והחברתי. ב-1956 פרצו מהומות ברחבי פולין, ובסוף 1956 פרצה בהונגריה התקוממות שדוכאה על ידי הסובייטים ביד ברזל. הרפורמות ירדו מסדר היום, ובמקומן שב המשטר לדרכו הקודמת, ולהמשך ההגבלות על עסקים פרטיים. הושמו הגבלות גם על יציאה לחו"ל לצורך ביקורי קרובים, ביקורים שהיו לצנינים בעיני המשטר הן בשל האפשרות להשואה עם תנאי החיים במערב והן בשל העובדה כי במקרים רבים נמנעו הנוסעים מלחזור. ב -11 בדצמבר 1957 נחקק חוק הדרכונים החדש, שהקשה מאוד על היציאה לחו"ל, ובעקבותיו גדל מאוד מספר העוזבים דרך ברלין המערבית ליותר מ-90% מהסך הכולל.
| |||