בריחת המוחות מגרמניה המזרחית 1949–1961 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 11:
[[קובץ:Germany occupation zones with border He.jpg|180px|ממוזער]]
לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] הייתה התנועה בין אזורי הכיבוש טבעית לגרמנים, שארצם לא הייתה מחולקת קודם לכן. רוב האזרחים לא חשבו לעזוב את מקום מגוריהם, שכן לא היה גבול פיזי של ממש בין אזורי הכיבוש. רבים חצו את הגבול למטרות שונות וחזרו לאחר מכן לביתם. [[גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה|מיליוני הפליטים הגרמניים שגורשו]] מפולין ומצ'כיה הגיעו לכל אזורי הכיבוש בגרמניה, ובכלל זה לאזור הכיבוש הסובייטי ולבירתו [[ברלין]], וחלקם השתקע שם.
ב-1949 הכריזו שלוש המעצמות המערביות, ארצות הברית בריטניה וצרפת, על הקמת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, היא [[גרמניה המערבית]], בשטחם של אזורי הכיבוש שבשליטתן. השטח שבשליטת הרוסים הפך במקביל לרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית ([[גרמניה המזרחית]]). המובלעת המערבית של ברלין אוחדה אף היא, ונקראה מעתה "[[ברלין המערבית]]". עוד קודם לכן, ביוני [[1948]], הוצא ה[[רייכסמארק]] מהמחזור באזורים המערביים, ושטרות חדשים של [[מארק גרמני]] חולקו כנגד הישנים. התגבשותה של גרמניה המערבית, שנהנתה מסיוע מערבי, יצרה מציאות חדשה, וסביב שנת 1950 החל גל של הגירה המונית למערב, שלא על מנת לחזור. כ-198,000 איש נטשו את גרמניה המזרחית ב-1950, וכ-166,000 ב-1951. ההגירה הייתה תהליך פשוט יחסית, שכן מצדו השני של הגבול מצאו המהגרים את אותן התרבות והשפה שהשאירו מאחוריהם.
| |||