מנוע בעירה פנימית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שריפה - שרפה |
|||
שורה 1:
[[קובץ:DeHavilland Gipsy Major.jpg|ממוזער|250px|מנוע de Havilland Gipsy Major שהניע [[מטוס]]י [[מדחף]] ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]]]]
'''מנוע בעירה פנימית''' הוא [[מנוע חום]] השורף [[דלק]], והופך את [[אנרגיית חום|אנרגיית החום]] הנוצרת
עם מנועי בעירה פנימית נמנים [[מנוע דיזל|מנועי דיזל]] ו[[מנוע בנזין|בנזין]] בוכנאיים, [[טורבינת גז|טורבינות גז]] ו[[מנוע סילון|מנועים סילוניים]].
==היסטוריה==
מנועי הבעירה הפנימית המוקדמים ביותר היו כנראה [[רקטה|רקטות]] וזיקוקים שפותחו בידי ה[[סין|סינים]] עוד ב{{ה|מאה ה-3 לפנה"ס}}, תוך שימוש ב[[אבק
ה[[פטנט]] הראשון למנוע בעירה פנימית ניתן ב[[ארצות הברית]] ב-[[1826]] לסמואל מורי. ב-[[1859]] המציא הצרפתי [[ז'אן ז'וזף אטיין לנואר|אטיין לנואר]] את מנוע הבעירה פנימית הראשון שהיה בעל ערך שימושי. הוא התבסס על גז פחמי שנשאב לתוך הצילינדר בתחילת כל פעימה ואז הוצת כדי לדחוף את הבוכנה לצד השני של הצילינדר. תהליך זה חזר על עצמו גם בצד השני של הצילינדר ולפיכך מנוע זה היה בעל פעולת
ב-[[1867]] בנה הממציא הגרמני [[ניקולאוס אוטו]] את מנוע
באותו זמן לערך הלך והשתכלל תכנונו של מנוע בעירה פנימית בעל מחזור של [[מחזור שתי פעימות|שתי פעימות]]. מנוע זה הומצא ב-[[1867]] על ידי סר [[דוגאלד קלרק]], ושופר על ידי ג'וזף דיי ב-[[1891]].
שורה 46:
* [[גל ארכובה]] (בסגול) - גל יציאת האנרגיה הקינטית מהמנוע.
* [[צילינדר (הנדסת מכונות)|צילינדר]] (באפור בהיר) - תא הבעירה של הדלק.
* [[מצת]] (באפור כהה - בין השסתומים) - רכיב חשמלי המסוגל לייצר ניצוץ חזק, המספיק
* [[בוכנה]] (בצהוב) - החלק האחראי על שאיבת התערובת, דחיסתה, המרת הלחץ שנוצר עקב
* [[טלטל]] (בחום) - אחראי על סיבוב גל הארכובה, בהתאם לתנועות הבוכנה.
שורה 59:
הדלקים הנפוצים ביותר כיום עשויים מפחמימנים ומיוצרים מ[[נפט]]. בין אלו ניתן למצוא את ה[[בנזין]], ה[[סולר]] וה[[גז טבעי|גז הטבעי]]. יש המשערים שבעתיד, ה[[מימן]] עשוי להחליף את סוגי הדלק האלו. היתרון של מימן הוא שהבעירה שלו מפיקה [[מים]] בלבד, זאת בניגוד לדלק המקובל שהבעירה שלו מפיקה גם [[פחמן דו-חמצני]] – [[גז חממה]] הגורם ל[[התחממות עולמית|התחממות העולמית]] בכדור הארץ.
בכל מנועי הבעירה הפנימית, ללא תלות בסוג הדלק, נדרשים אמצעים להציתו כדי לגרום לבעירה. רוב המנועים עושים שימוש ב[[מצת]] חשמלי או בהצתה בעזרת לחץ דחיסה. [[מערכת הצתה|מערכות הצתה]] חשמליות נעזרות במצבר וסליל מושרה כדי לספק מתח גבוה שמצית את תערובת הדלק אוויר בחלל הצילינדר. המצבר נטען מחדש תוך כדי פעולת המנוע בעזרת מחולל זרם חילופין (אלטרנטור) שמופעל בכוח המנוע. מערכות הצתה בעזרת לחץ דחיסה עושות שימוש בחום שכבר נמצא ממילא בתא
לאחר ההצתה, תוצרי הבעירה אוצרים בתוכם יותר [[אנרגיה]] זמינה משהייתה בתערובת האוויר דלק הדחוסה (שהייתה בעלת [[אנרגיה כימית]] גבוהה יותר). אנרגיה זו באה לידי ביטוי ב[[טמפרטורה]] וב[[לחץ]] גבוהים שמתורגמים ל[[עבודה (פיזיקה)|עבודה]] על ידי המנוע. במנועי בוכנה למשל, הבעירה יוצרת גזים בלחץ גבוה בחלל הצילינדר והם דוחפים את הבוכנה.
שורה 139:
===נתונים אחרים===
* כל מנועי
* סוג נדיר יחסית של מנוע
==ראו גם==
| |||