רן (קונפוציאניזם) – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Confucius - Project Gutenberg eText 15250.jpg|ממוזער|[[קונפוציוס]] (551-479 לפנה"ס)]]

'רן' הוא המעלה הבולטת והחשובה ביותר בתורתו של [[קונפוציוס]]. בהצגת מושג ה'רן' הגיב [[קונפוציוס]] כפי הנראה לטלטלות חברתיות שהיו בתקופתו. הוא ביקש לשחזר ולייצב את הסדר החברתי המיוצג בספרות המופת הסינית הקדומה העוסקת בטקסים ומנהגים ({{קישור כללי|כותרת=Zhouli|כתובת=http://www.chinaknowledge.de/Literature/Classics/zhouli.html}}), ולבסס אותו על ערכים בעלי משמעות נעלה.{{הערה|שם=אנציקלופדיה_של_פיל_סינית643}}<br />

בספר [[המאמרות]] ('אַנַלֶקְטִים') שנערך על ידי תלמידיו של [[קונפוציוס]] ומכיל את עיקרי תורתו, מופיע הביטוי 'רן' בעשרות פרקים שונים ומוזכר בהם פעמים רבות. בפרקים אלו מנסים תלמידיו של [[קונפוציוס]] לקבל ממנו הגדרה מובהקת למושג, אולם הוא אינו מספק הגדרה כזו.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ311|Rodney L. Taylor, The Illustrated Encyclopedia of Confucianism, The Rosen Publishing Group, 2005, page 311}} במערב הוצעו תרגומים רבים למושג, וביניהם: נדיבות לב, חמלה, זולתנות (אלטרואיזם), טוב, לבביות, אנושיות, אהבה, טוב-לב, המידה הטובה המושלמת ועוד. הוריאציות הרבות של התרגום מעידות על הקושי להביע את המורכבות והפשטות הכרוכות יחד במושג ה’רן’, וחלק מן המתרגמים מוותרים לחלוטין על הניסיון לתרגמו ומעדיפים פשוט להשתמש בביטוי 'רן' כפי שהוא.<br />

הצירוף של שני חלקי הסימן הסיני 'רן', 仁, 'אדם' ו'שניים', מרמז שהביטוי עוסק ביחסים שבין האדם לזולתו, ובאופן ספציפי יותר '''היחסים הראויים''' בין שני אנשים. אולם הביטוי ‘רן’ מופיע ב[[המאמרות|'מאמרות']] בשימושים מגוונים המעידים שהמושג הוא בעל משמעות רחבה, ויוצרים קושי לפרש אותו באופן חד משמעי. חלק מן הפרשנים טוענים שמושג ה’רן’ מייצג הכללה של המידה הטובה, המקבלת תוכן על ידי מספר מאפיינים ספציפיים.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ311}} באחת הפסקאות באנלקטים טוען [[קונפוציוס]] כי '''‘רן’ נמצא בישומן של חמש מידות טובות: נימוסים, נדיבות, יושר, חריצות וטוב-לב''' (מאמרות, 17-ו').<br />

בתשובה לשאלת תלמידו יֶן-הְוֵי אמר [[קונפוציוס]] כי ה’רן’ טמון במשמעת עצמית וקיום מנהגים (מאמרות, 12-א'). [[קונפוציוס]] טען שה’רן’ הוא מידה הכרחית לאדם כדי להיות 'איש המעלה' (ג'וּן דְזֶה).<br />

[[קונפוציוס]] מציין שכדי לשמור על ה’רן’ ראוי לפעמים אפילו להקריב את החיים (מאמרות, 15-ח'). אמירה זו מדגישה את הרמה המוסרית הגבוהה המצויה במימוש ה’רן’, ואת המחויבות הגבוהה הכרוכה בשמירה על רמה מוסרית כזו. על פי תפיסתו של [[קונפוציוס]], '''מימוש ערכי האנושיות ושמירה עליהם חשובים יותר מהחיים עצמם'''.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ311}}<br />

מספר פסקאות ב'מאמרות' עוררו דיון לגבי טבעו של ה’רן’. [[קונפוציוס]] טען שה’רן’ אינו רחוק מן האדם, ושהוא קרוב כמידת רצונו של האדם להיות אנושי; הוא טען עוד שבכל אחד נמצא הכח להיות אנושי; בנוסף טען [[קונפוציוס]] כי ללא אנושיות, האדם אינו יכול להתמודד בהצלחה עם נסיבות קשות.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ312|Rodney L. Taylor, The Illustrated Encyclopedia of Confucianism, The Rosen Publishing Group, 2005, page 312}}

פסקאות אלו הובילו לפרשנויות על פיהן האנושיות היא מידה שמקורה בנפש האדם פנימה והיא אינה דבר הנרכש ממקור חיצוני. בעוד שקונפוציוסש[[קונפוציוס]] עצמו לא סיפק קביעה ברורה בדבר מקור האנושיות, סוגיה זו נדונה בהרחבה על ידי ממשיכיו.<br />

עבור [[קונפוציוס]], ‘רן’ מסמל את הקשר ההדדי בין האני הפנימי לבין בני אנוש אחרים, הטבע והשמיים (tian). ‘רן’ הוא הביטוי של הסובייקטיביות ותחושת האחריות האנושית, המתבטאות ביכולתו של האדם לפעול מתוך מודעות מוסרית. באופן זה ‘רן’ מהווה את הבסיס ההדדי המאפשר קיום של מערכת חברתית אנושית המושתת על ערכי מוסר.{{הערה|שם=אנציקלופדיה_של_פיל_סינית643}}

'רן' נחשב ל"חוט האחד" העובר דרך כל תורתו של [[קונפוציוס]]. בשיחה עם תלמידו צְנג, אמר [[קונפוציוס]] כי כל תורתו עומדת על דבר אחד. כששאלו התלמידים האחרים לאחר מכן את צְנג לכוונתו של [[קונפוציוס]], הסביר צְנג שעיקרי תורתו של [[קונפוציוס]] הם נאמנות ואמפתיה (שהפרשנות המקובלת רואה בהן מידות המממשות את ה’רן’) (מאמרות, 4-ט"ו וגם 15-ב').{{הערה|Ed. Edward Craig, Routledgecurzon Encyclopedia of Philosophy, Routledge, 1998, page 540}} ‘רן’ המשיך להיות נושא מרכזי בכתביהם של הוגים קונפוציאניים מאוחרים.<br />

[[קובץ:Mencius.jpg|ממוזער|[[מנציוס]] (372-289 לפנה"ס)]]

'''[[מנציוס]]''' ('''Mencius''';{{כ}} [[המאה ה-4 לפנה"ס|372]] – [[המאה ה-3 לפנה"ס|289 לפנה"ס]]) מתייחס ל’רן’ באופן דומה לקונפוציוסל[[קונפוציוס]]. הוא מגדיר את ה’רן’ כאהבת הזולת, וגם אצלו מופיעה התייחסות לצורך לדבוק באנושיות גם במחיר החיים עצמם. אולם [[מנציוס]] מפורש הרבה יותר לגבי מקור ה’רן’. על פי [[מנציוס]], האנושיות נובעת מתוך נפש האדם – ליבו של כל אדם רגיש לסבל זולתו. הדוגמא המפורסמת של [[מנציוס]] היא תגובתו של כל אדם למראה תינוק המצוי על פתחה של באר. כל אחד יחוש להציל את התינוק, ללא שיקולים וחישובים כלשהם. לאדם יש מידת טוב, שמקורה פנימי והיא אינה נרכשת מבחוץ. מידה זו היא מולדת, אולם [[מנציוס]] מתאר אותה כמידה שאינה מפותחת במלואה. האנושיות היא אחת מארבע המידות הטובות היסודיות (ארבע ההתחלות, שמנציוס סבור שזרעיהן מצויים אצל כל אדם), והיא מתפתחת מתוך דאגה לזולת וחמלה. באמצעות ארבע המידות הטובות היסודיות, קושר [[מנציוס]] בין טבע האדם וטבעם של השמיים, ורואה ב’רן’ מידה שאינה רק חלק מטבע האדם, אלא חלק מטבעם של השמיים.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ312}}

[[מנציוס]] טען שבדומה ל'רן', גם ה'יִי' (Yi – צדק ויושרה) הוא אימננטי לטבע האדם, וגם הוא נובע מתוך ארבע המידות הטובות היסודיות. [[מנציוס]] ראה את ה'יִי', מושג המייצג כבוד ויחס הולם כלפי הזולת, כנגזר מ'רן', המייצג תקשורת בין-אישית והדדיות.

ב[[קונפוציאניזם]] הקלאסי הופיעו פרשנויות אלטרנטיביות למנציוס ביחס ל’רן’. בספר "מנציוס" מופיע וויכוח בין [[מנציוס]] לפילוסוף '''קאו-טסו''' (Kao-tzu), הטוען שהמידות הטובות מגיעות ממקור חיצוני. הפילוסוף הקונפוציאני '''סון-טסו''' (Hsün-tzu) טען ש'''טבע האדם רע''', או לכל הפחות נייטרלי, ובכל אופן אינו טוב. סון-טסו הסיק שהדרך היחידה להנחיל מידות טובות לבני אדם היא באמצעות לימוד וחינוך אינטנסיביים. האדם יכול להפוך לטוב ויכולת זו היא המפתח לשינוי חברתי חיובי. אולם שינוי זה מותנה בהטמעת ערכים חיצוניים בטבעו הגולמי של האדם.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ313|Rodney L. Taylor, The Illustrated Encyclopedia of Confucianism, The Rosen Publishing Group, 2005, page 313}}

עם התפתחות הניאו-קונפוציאניזם, התקבעה כהלכה השמרנית פרשנותו של [[מנציוס]], כי מקור ה’רן’ הוא פנימי ולא חיצוני. הקישור שמנציוס עושה בין טבעו של האדם לטבעם של השמיים מיוצג בניאו-קונפוציאניזם על-ידי העלאת ה'רן' לרמה אוניברסאלית והתייחסות אליו כחלק מטבעו של העיקרון השמיימי (T’ien-li). 'רן' מוזכר כתכונה אוניברסאלית של המידה המוסרית, המאפיינת הן את היחיד והן את כל הדברים שבין השמיים והארץ. '''צ'נג האו''' (Ch’eng Hao) קובע כי האדם המממש את ה'רן' מהווה גוף אחד עם כל הדברים. לטענתו, כל שאר המידות הטובות הן ביטויים של 'רן'. '''[[ג'ו שי]]''' (Chu Hsi) קובע כי בכל אדם מצויות ארבע המידות הטובות היסודיות, וה'רן' היא המרכזית שבהן וגם זו המאחדת את כולן. '''וואנג יאנג-מינג''' (Wang Yang-ming) מדבר על האחדות של האדם בעל ה'רן' עם השמיים, הארץ וכל הדברים, וטוען שמקור ה'רן' הוא פנימי.<br />

בקרב הוגים קונפוציאנים בני זמננו שומר ה'רן' על מקומו המרכזי והוא נחשב גם כיום ל"חוט האחד" העובר דרך תחומי הלימוד העוסקים בתורתב[[קונפוציאניזם|תורת קונפוציוס]], ומתמקדים בקשר שבין האדם לזולתו. בקשר זה טמון, על פי הקונפוציאניזם, אופיים המוסרי של היחיד והחברה, כמו גם טבע האדם והיקום.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ313}}