הכנרת – הבדלי גרסאות

הכנרת מספקת כרבע מכמות המים השנתית הנצרכת בישראל. בשל חשיבות זו, מפלס הכנרת, מעורר עניין רב בציבור. לצורכי ניהול אגם הכנרת נקבעו לאגם "קו אדום עליון" - מפלס מקסימלי שאסור לעבור היות שבמקרה של גאות ישנה סכנת [[הצפה]] לאתרים מסביב לאגם, ו"קו אדום תחתון" שמתחיו אסור לשאוב עקב סכנה לפגיעה ב[[מערכת אקולוגית|מערכת האקולוגית]] ובאיכות המים. הקווים עוגנו בחוק בשנת [[1969]], בעקבות חורף סוער בצפון הארץ (חורף 1968 - 1969) שגרר [[ספיקה (נהר)|ספיקות]] שיא בנחלים המובילים אל הכנרת, ולעליית מפלס חריגה שהובילה לנזקים לאורך חופי הכנרת. הקו האדום העליון נקבע לרום של 208.9 מטרים מתחת לגובה פני הים (מאוחר יותר שונה ל־208.8) והקו האדום התחתון נקבע ל-212 מטרים מתחת לגובה פני הים.

 

 

איכות מי הכנרת טובה בדרך כלל. כיום מסתכם הטיפול במים בהשקעת חומר מרחף (בעיקר ב[[חורף]] וב[[אביב]]) וב[[כלור|הכלרה]] לשם [[חיטוי]]. על מנת לעמוד בדרישות מתקדמות יותר לאיכות מים, הוקם ב[[מאגר אשכול|אתר אשכול]] מתקן לסינון המים. מתקן זה הביא להפחתת [[עכירות]]ם, לשיפור איכותם [[מיקרואורגניזם|המקרוביאלית]] ולהורדת רמות הכלרה בלתי רצויות. [[מליחות (ריכוז מלח)|מליחות]] המים בכנרת עומדת על כ 250 מג"ל [[כלוריד]] בממוצע. מליחות זו נוצרת בשל שפיעתם של [[מעיין|מעיינות]] מלוחים הפרושים בעיקר במערב הכנרת ואשר מימהם המלוחים מתערבבים עם מי [[נהר הירדן|הירדן]] ושאר ה[[נחלים]] בעלי המליחות הנמוכה. כיום מפעילה [[רשות המים]] באמצעות [[חברת מקורות]] פעולות שונות לשלילת מלח מהכנרת אשר מטרתן הורדת עומס המלח הנכנס לכנרת ומכאן גם הורדה עתידית של מליחות הכנרת. הפעולות העיקריות כוללות הטיה של מעיינות מלוחים אל [[המוביל המלוח]] העוקף את הכנרת ונשפך לירדן הדרומי, שאיבת מים מתוקים מ[[אקוויפר]] הגליל המזרחי על מנת למנוע הגעת מים אלו לחלק המלוח של האקויפר ואיחוז של מעיין תת-ימי פוליה A על מנת להטות אותו בעתיד למוביל המלוח. בעיית איכות המים העיקרית בכנרת הינה פריחת [[אצות כחוליות|האצות הכחוליות]] (ציאנובקטריה). ההתמודדות עם בעיה זו כוללת ניקוי מתמיד של [[אגן היקוות|אגן ההיקוות]] מזיהום כלשהו ובעיקר מ[[זרחן]], ניהול מפלסים בתנודות קטנות ככל האפשר וניהול ממשק דייג תומך הכולל איכלוס מיני [[דג]]ים העוזרים בייצוב המערכת ה[[אקולוגיה|אקולוגית]].