מיאסטניה גראביס – הבדלי גרסאות

'''מיאסטניה גראביס''' (ב[[אנגלית]]: '''Myasthenia gravis''') היא [[מחלה]]תסמונת קלינית שביטוייה העיקרי הוא התעייפות של השרירים הרצוניים במאמצים חוזרים עם שיפור במנוחה. ברוב המקרים מדובר במחלה [[אוטואימוני|אוטואימונית]] הנובעת מקשירת [[נוגדן|נוגדנים]] ל[[קולטן|קולטנים]] ל[[אצטילכולין]] בחלק ה[[בתר סינפטי]] ב[[צומת עצב-שריר]]. בעקבותאך זאתישנם מתפתחתמקרים חולשתבהם [[שרירים]]המחלה המערבתנגרמת כתוצאה מפגם גנטי באחד מהחלבונים בצומת עצב-שריר או כתוצאה מנוגדנים נגד חלבונים אחרים כמו MuSK. המחלה יכולה לערב את כל השרירים או חלק מהם לעתים קרובות את ה[[עפעפיים]], שרירי ה[[בליעה (מערכת העיכול)|בליעה]], שרירי ה[[נשימה]] ושרירי ה[[גפיים]],. אומעורבות חלקשרירי מהםהנשימה יכולה להביא לקושי קל בנשימה במאמץ עד למצב של אי ספיקה נשימתית עם צורך בתמיכה בלבדנשימתית.

מיאסטניה גרביס יכולה להופיע בכל גיל ולעתים היא קשורה לגידולי [[תימוס]], או מופיעה ביחד עם מחלות אוטואימוניות אחרות [[יתר פעילות בלוטת התריס]], דלקת פרקים שגרונתית או [[זאבת]].

הסימפטומים יכולים להיות מוחמרים על ידי תרופות כגון [[כינין]], קווינידין, [[פרוקאינמיד]], [[פרופרנולול]], [[פניטואין]], [[ליתיום (תרופה)|ליתיום]], [[טטרציקלינים]], ו[[אמינוגליקוזידים]] –ועוד תרופות רבות אחרות– לכן יש להימנע מתרופותככל אלההניתן בחוליםמשימוש בתרופות אלו. ו.

למחלהמהלך המחלה (כמו גם התגובה לטיפול) שונה מחולה לחולה. במקרים רבים יש מהלך פרוגרסיבי איטי. החולים מופיעים עם פטוזיס (צניחת עפעף), [[דיפלופיה]] (ראיה כפולה), קשיי לעיסה או בליעה, דיבור נאזאלי ("דיבור מהאף"), קשיי נשימה או חולשת גפיים. לתסמינים אלה יש לעתים קרובות עוצמה משתנה במהלך היום. (פלוקטואציות).

במיאטסניה קלאסית שנגרמת כתוצאה מנוגדנים לרצפטור לאצטיל כולין, החולשה היא בעקבות חסימה משתנה של ההעברה הנוירומוסקולרית (העברה עצבית בין עצב לשריר) עקב ירידה של הרצפטורים לאצטיל כולין, במנגנון אוטו-אימוני. ב-80% מהמקרים, קיימים [[נוגדנים עצמיים]] נגד הרצפטור הניקוטיני שגורמים לאבדן פעילות הרצפטור. גםהפאתופיזיולגיה בחוליםאצל סרונגטיבייםחולים לנוגדניםעם אלה,נוגדנים המחלהעצמיים היאלMuSK כנראהפחות מתווכתברורה חיסוןוכנראה –מערבת להרבהגם מחוליםחוסר אלהיציבות יששל נוגדניםהסינאפסה, נגדגם רצפטוריפגיעה טירוזיןביכולת קינאזהשחרור ספציפייםשל לשריראצטיל (MuSK)כולין שמעורביםמהעצב בתהליךהמוטורי, הקיבוץגם ירידה בפעילות של הרצפטוריםהאנזים לאצטילכוליןשמפרק במהלךאצטיל ההתפתחותכולין (ומופיעיםוגם גםפגיעה באזורבצימוד הצומתשל ביןהסיגנאל העצבהחשמלי לשרירלפעילות בבוגרים)השריר.

במעל 90% מהחולים יש מעורבות של שרירי העין החיצוניים (האחראיים על [[תנועות עיניים]]), שמובילה לשיתוק מבט א-סימטרי ופטוזיס. תגובת האישונים שמורה, אך ישנם חולים אצלם יש גם מעורבות של שרירי האקומודציה.

מאפייני המחלה הם כאלה שפעילות מושהית של שרירים מעורבים מובילה להתגברות זמנית של החולשה. לכן, מבט מושהה כלפי מעלה במשך 2 דקות יכול להוביל לפטוזיס מוגבר, והפסקה קצרה תביא לשיפור בשרירים הפגועים. יחד עם זאת אצל חולים עם מחלה ממושכת ואדאפטציה יש צורך בבדיקות יותר מפורטות שכן מבט למעלה לא יביא לפטוזיס. בנוסף, אצל חלק מהחולים ישנה תופעה הקרוייה Marry Walker Phenomenon-כאשר הפעלה של קבוצת שרירים אחרת או ניפוח של מנגטה למדידת לחץ דם, מביא להופעת פטוזיס עם התאוששות הדרגתית.

במקרים מתקדמים, יכולה להיות אטרופיה קלה של השרירים המעורבים. איןאצל בעיותחלק בתחושהמהחולים ולרוביש איןגם שינוייםתופעות ברפלקסיםסנסוריות. לא נדיר שישנם כאבים של השרירים, הגידים, המפרקים והשלד. למרות, שהרבה פעמים לא שמים לב לכך, משום שזו נחשבת מחלה שאינה גורמת לכאב.

1. מעכבי כולין אסטרז – גורמים לשיפור סימפטומטי מבלי להשפיע על מהלך המחלה. עיקר הטיפול הוא על ידי פירידוסטיגמין ברמה של 30-180 מ"ג (ממוצע 60) לפי התאמה אישית לחולה, 4 פעמים ביום. ניתן להשתמש במינון נמוך של אטרופין כדי להתגבר על תופעות הלוואי כגון פעילות יתר של המעי או ריור יתר. מינון יתר של מעכבי כולין אסטרז יכול להוביל למשבר כולינרגי- Cholinergic crisis – חולשה מוגברת (שבניגוד לחולשה של מיאסתניה גרביס לא ניתן להתגבר עליה עם Edrophonium IV) שלעתים מלווה בחיוורון, הזעה, בחילות, הקאות, ריור, כאב בטן עוויתי ומיוזיס. אצל חלק גדול מהחולים עם נוגדנים ל MuSK טיפול במעכבי כולין אסטרז אינו יעיל-הוא יכול להביא להחמרה או לתגובה בלתי צפוייה ולא יציבה. ייתכן ששימוש במעכב כולין אסטרז אחר-מיטלאז, במינון נמוך יכול להביא לתגובה טובה וצפוייה יותר.

2. תימקטומי – (כריתת בלוטת התימוס) מבוצע בחולים מתחת לגיל 60, ולעתים גם במבוגרים מגיל 60, בחולשה שאינה מוגבלת לשרירי עיניים בלבד. למרות שכריתת תימוס מובילה להקלה סימפטומטית או רמיסיה, המנגנון אינו ברור, ולעתים הרווח מהפעולה הכירורגית אינו נראה מיד. טיפול זה כנראה יעיל רק אצל חולים עם מיאסטניה קלאסית (סרופוזיטיביים לנוגדנים לרצפטור לאצטיל כולין).

3. קורטיקוסטרואידים – טיפול זה מיועד לחולים שנכשלו ב-2 הטיפולים הקודמים. אצל חולים עם מחלה קשה יחסית יש להתחיל את הטיפול באשפוז, מפני שהחולשה יכולה להחמיר תחילה.ישנם דרכי טיפול שונות. באחת הדרכים הטיפול מתחיל במינון גבוה של [[פרדניזון]], עד שמתקבל שיפור ואז עוברים למנת אחזקה נמוכה יותר. בדרך אחרת מתחילים במינון נמוך ומעלים בהדרגה.

6. IVIG – גם הם מקילים זמנית וניתנים באותן אינדיקציות של פלזמפרזיס. חולי MUSK מגיבים כנראה טוב יותר לפלסמהפארזיס מאשר ל IVIG. אצל חולים אחרים כנראה שאין הבדל.

7. Mycophenolate mofetil – תרופה זו מעכבת שגשוג של לימפוציטים B ו-T ומשמשת כמדכאת חיסון, עם תופעות לוואי שוליות יחסית של שלשול, בחילה, כאב בטן, חום, לויקופניה ובצקת. תרופה זו יכולה לשפר את מצבם שלחולים רבים או להוריד את צריכת הסטרואידים שלהם, אולם בדרך כלל רק לאחר שימוש של מספר חודשים. עדיין אין אף מחקר מבוקר שהוכיח את יעילותה.