חברת תקליטים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ r2.7.3) (בוט: משנה ms:Label rakaman ← ms:Syarikat rakaman |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''חברת תקליטים''' היא [[מותג]] הנוצר על ידי חברות המתמחות בייצור, הפצה וקידום של הקלטות [[אודיו]] ו[[וידאו]], בפורמטים שונים כולל [[תקליטור]]ים, [[תקליט]]ים, [[DVD]], קלטות והפצה באינטרנט. השם הכללי '''חברת תקליטים''' נשמר מטעמים [[היסטוריה|היסטוריים]] בלבד.
מרבית חברות התקליטים הגדולות נשלטות על ידי מספר חברות רב-לאומיות אשר ביחד מהוות את רובה המכריעה של [[תעשיית המוזיקה]] העולמית, אף על פי שבתקופה האחרונה ישנה התעוררות בקרב [[חברת תקליטים עצמאית|חברות תקליטים עצמאיות]].
== החברות כמותגים ==
חברות תקליטים משקיעות [[הכסף בראייה מאקרו כלכלית|כסף]] ו[[זמן]] רב בגילוי כשרונות חדשים או בפיתוח הכשרון של אמנים אשר כבר חתומים על [[חוזה]]. הקשר בין המותג לאמנים מגדיר את התדמית הן של החברה והן של האמן.
למרות העובדה ששני הצדדים זקוקים זה לזה כדי להתקיים, היחסים בין חברות התקליטים לאמנים יכולים לפעמים להיות קשים ומורכבים. אמנים רבים מצאו עצמם משנים או מצנזרים חומר מאלבומיהם לפי דרישות חברת התקליטים כדי שיוכלו להפיצם - שירים נערכו, שמות ועבודה גרפית שונתה, וכדומה. חברות התקליטים נוקטות בצעדים אלה כיוון שהן מאמינות שכך המכירות יעלו. לעתים קרובות, החלטות החברות נכונות מבחינה כלכלית אך הן פוגעות במורל האמנים ורצונם להמשיך ליצור, כיוון שהם חשים שיצירתם נפגעת בצורה מוגזמת ולא צודקת.
בימים המוקדמים של תעשיית ה[[מוזיקה]], חברות התקליטים היו דרושות באופן מוחלט להצלחתם של אמנים. המטרה של כל אמן חדש או להקה חדשה היה לחתום על חוזה עם חברה כלשהי מהר ככל האפשר. במהלך [[שנות ה-40]], [[שנות ה-50|ה-60]]
== התגבשות התעשייה ==
{{הפניה לערך מורחב|תעשיית התקליטים}}
במהלך [[שנות ה-70]]
▲במהלך שנות ה-70 וה-80, תעשיית המוזיקה החלה להתגבש, דבר שהוביל לכך שמרבית חברות התקליטים הגיעו לידיים של מספר מועט יחסית של חברות רב-לאומיות, אשר הפכו בסופו של דבר לחברים ב-[[RIAA]]. במהלך שנות ה-90 וה-2000, חברות אלה מעשית הכתיבו (ועדיין מכתיבות) את הכיוון שאליו הולכת המוזיקה המיינסטרימית (המכונה לרוב "[[מוזיקת פופ|פופ]]"). כמו כן, אמנים רבים - גם הבכירים והמוצלחים שבהם - מרגישים מנוצלים על ידי כוחה האדיר של ה-RIAA וחברות התקליטים בפרט. שלושת חברות התקליטים הגדולות בארץ כיום הן - [[הליקון (חברה)|הליקון]], [[הד ארצי]], ו-[[NMC]].
== תחיה של חברות תקליטים עצמאיות ==
{{הפניה לערך מורחב|חברת תקליטים עצמאית}}
במהלך שנות ה-90, כתוצאה מקלות ההקמה היחסית של אולפן ביתי, [[צורב]]י תקליטורים ביתיים זולים והתפתחות ה[[אינטרנט]], חברות הקלטות עצמאיות החלו לצוץ בכל רחבי העולם. לרוב, חברות אלה שייכות לאמנים עצמם (או לאגודה של אמנים), כשהן מתמקדות יותר על יצירת מוזיקה איכותית יותר ופחות על ההיבטיים הכלכליים. כתוצאה מכך, אמנים עצמאיים בדרך כלל זוכים לפחות זמן אוויר ב[[רדיו]], והם גם מוכרים פחות אלבומים מאשר אמנים אשר חתומים בחברות הגדולות. אולם, הם לרוב זוכים ליותר שליטה על המוזיקה, ועל המוצר הסופי שיוצא לשוק.
כמה חברות תקליטים עצמאיות הפכו מצליחות כל כך, שחברות תקליטים גדולות אף מנהלות איתן משא ומתן על הפצת המוזיקה שלהן, ובחלק מהמקרים גם על רכישת החברה באופן מוחלט.
== צמיחה של חברות תקליטים חופשיות ==
{{הפניה לערך מורחב|חברת תקליטים חופשית}}
המאה החדשה הביאה את התופעה של [[תוכן חופשי|התוכן החופשי]] ואת רוח "[[קוד פתוח|הקוד הפתוח]]" אשר נחה על עולם [[מחשב|המחשבים]] בשנים האחרונות, כתוצאה מההצלחה היחסית של פרויקטי [[פרויקט גנו|גנו]] ו[[לינוקס]].
=== דוגמאות לחברות כאלה
* [http://www.birdsong.co.il בירדסונג - לייבל רשת חופשי ישראלי]
* [[Death Row Records]]
| |||