טובה גולדברג – הבדלי גרסאות

בבוקר יום שלישי ה-[[8 ביוני]] [[1948]] במהלך הפגזה על ירושלים, נשלחה טובה גולדברג להעביר מכתב מהמטה האזורי ב[[שכונת בית ישראל]] לבניין [[הסוכנות היהודית]] בדבר ביטול יציאה לפעולה מתוכננת בעקבות מידע על מארב אויב. מכיוון שהקווים היו מנותקים ובקווים התקינים היה חשש לציתות, לא היתה אפשרות להעביר את ההודעה ב[[טלפון]] ולא ב[[אלחוט]]. תפקיד השליחות הוטל על חברה אחרת בגדנ"ע, [[מיכל מודעי|מיכל הריסון (מודעי)]], שהיתה חברתה של טובה גולדברג. מכיוון שבן זוגה של חברתה הגיע לבקר אותה, ביקשה ממנה להחליף אותה במשימה זו. טובה נענתה לבקשה ללא כל הסתייגות, נטלה את המכתב ויצאה לדרך. כשהגיעה לרחוב בן-יהודה התפוצץ על ידה פגז. ההדף הטילה ארצה והיא איבדה את ההכרה.

בבית החולים האנגליקני בירושלים הכירה טובה גולדברג את אשר (אוסקר) בק], יליד [[ברטיסלבה]] שב[[סלובקיה]], שאיבד את כל משפחתו בימי [[השואה]]. הוא עצמו קפץ מרכבת שהובילה אותו ואת אמו ואחיו למוות, הגיע ליערות והצטרף לשורות ה[[פרטיזנים]]. ארצה הגיע ב-1947, התגייס ל[[פלמ"ח]] ושירת בגדוד השישי של [[חטיבת הראל]]. השתתף בשיירות שהובילו ציוד ואספקה לירושלים הנצורה. באחת הפעמים נפצע קשות ונחשב כמת. עם פינוי גופות משדות הקרב הצליח להזיז את ידו וסימן כי הוא חי. רגלו נקטעה. טובה גולדברג ואשר בק הכירו במהלך השיקום ונישאו ב-[[12 ביולי]] 1949.

טובה גולדברג למדה לתפקד ביד שמאל וכל חייה נאבקה לקיום אורח חיים עצמאי. למרות שלא הייתה חיילת בצה"ל הוכרה כנכתכ[[נכה צה"ל|נכת צה"ל]]. הם גרו ב[[יפו]], שם נולד בנם יצחק, ואחר כך ב[[רמת-גן]], שם נולדה בתם אורנה. טובה למדה הוראה ב[[סמינר לוינסקי]] ועבדה כמורה לתנ"ך ולשון, היתה מחנכת ואחר כך סגנית מנהל בית ספר פרדס ברמת-גן. תלמידיה העריצו אותה והתייחסו אליה בהדרת כבוד והכירו את סיפור גבורתה. במהלך השנים נעתר אשר בק להפצרות קרוביו להחליף פרוטזה[[תותב]] [[בגרמניה]], והיא הצטרפה אליו. היא עצמה לא החליפה את התותבת למשוכללת יותר מחשש שתלמידיה ותלמידותיה יירתעו. עם פרישתה ממערכת החינוך התנדבה בתוכנית תהילה בעירית רמת-גן להשלמת השכלה למבוגרים. בשעות הפנאי אהבה לשחק [[ברידג']] ואף השתתפה בתחרויות בינלאומיות.