מסע פרסום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 63:
 
=== התנגדות ציבורית למסעי פרסום ===
בשנות השמונים היתה התנגדות ציבורית לפרסומות "בלתי צנועות" בעיני [[חרדים|הקהיליה החרדית]] בירושלים ובבני ברק (אז - הערים החרדיות היחידות). הם השחיתו מודעות, ופגעו בשלטי חוצות ותחנות אוטובוסים שעליהן התנוססו כרזות פרסום. למרות מלחמת החורמה שהכריזה התקשורת והמשטרה, ולמרות שנתפסו צעירים רבים (בעיקר [[קטין|קטינים]] וחלקם אף נכלאו, התופעה נעצרה רק כאשר המפרסמים נכנעו והחליטו שהם חייבים להתחשב בדעת הקהל שהביע את דעתו בהפגנות ענק.{{הערה|1=ראו [http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/319/129.html חרדים תוקפים מודעות בתחנות אוטובוס], גרסה- חוזרתהגרסה בשנתהחוזרת משנת [[2011]]. ודיון מקורי בכנסת משנת [[1986]],
[http://knesset.gov.il/tql/knesset_new/knesset11/HTML_27_03_2012_05-59-19-PM/19860616@19860616002@002.html על שריפת תחנות האוטובוסים ופחי הזבל] בדיון בכנסת בשנת [[1986]]}}
 
בשנות התשעים החלו לצפות בניינים גדולים בגוש דן בעיקר לאורך נתיבי איילון וכבישים מרכזיים בפרסומות ענק, בטכנולוגיה שנקראת "עיטוף" שבה רשת המאפשרת הבטה מהחלונות, מצופה בצילומים וכתובות הנראים מרחוק כתמונה. חלק ממסעי הפרסום הושפעו מצורה זו של פרסומת.{{הערה|לדוגמה, מודעות לחנות תכשיטים בנמל התעופה בן גוריון הוצבו כל הדרך אל החנות, בכבישים, באוטובוסים וברכבת המסויימת הנוסעת לחנות זו, וכן על החנות בתוך שדה התעופה. מראה החנות בתוכו הותאם אף הוא למסע הפרסום.}} בשנת 2010 הוגשה דרישה בכנסת בשיתוף פעולה נדיר של חרדים ותנועות פמיניסטיות, להוריד את המודעות הללו, שנגדו את החוק. בנוסף הוכח במחקר שמודעות מסוג זה מגבירות את תאונות הדרכים. לאחר שנה בעקבות קבוצת לחץ של המפרסמים, אשר העריכו את שווי הפרסום הזה בהון רב, הוחלט לתקן את החוק ולאפשר מחדש את ציפוי הבניינים במודעות הענק, ובכך שינו מחדש את מראה הנוף העירוני בישראל.