הפרעת גוף דיסמורפית – הבדלי גרסאות

* עיסוק היתר אינו מוסבר בצורה טובה יותר על ידי [[הפרעה פסיכיאטרית]] אחרת (למשל חוסר שביעות רצון מצורת הגוף באנורקסיה)במקרה של [[אנורקסיה]]).<ref>American Psychiatric Association. (1994). Diagnostic and statistical manual of mental disorders, 468 Washington, D.C.: Author.</ref>

* בדיקות כפייתיות בראי ומשטחים אחרים (כמו [[חלון ראווה|חלונות ראווה]], מראות של מכוניות),ץ לחלופין, הימנעות מוחלטת ממראות, כולל הסרת המראות בבית.

* ניסיונות להסוות את הפגם לכאורה, למשל על ידי לבישת בגדים רחבים, הימנעות מתנוחות מסוימות, חבישת כובעים[[כובע]]ים או שימוש בפרטים מוגזמים שימשכו אליהם את תשומת הלב ויסירו אותה מהפגם.

* השוואת המראה או חלקים מסוימים בהופעה למראה של אנשים אחרים, או צפייה כפייתית במפורסמיםב[[סלבריטי|מפורסמים]] שהאדם היה רוצה להיראות כמוהם.

* ביצוע של [[ניתוח פלסטי|ניתוחים פלסטיים]] או פרוצדורות קוסמטיות או רפואיות אחרות שנועדו לשנות את המראה. לעתים קרובות האדם לא יהיה מרוצה מהתוצאות ויבקשומבקש לעשות ניתוח תיקון. במקרים קיצוניים האדם ינסהמנסה לבצע פרוצדורה כגון [[שאיבת שומן]] או הזרקת חומרי מילוי לעצמו, כשהתוצאותוהתוצאות יכולותעלולות להיות הרות אסון.

==[[תחלואה כפולה]]==

יש קשר בין הפרעת גוף דיסמורפית למצבים רפואיים אחרים, שמוביל לעתים לאבחון שגוי. 76% מהאנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית סובלים גם מ[[דיכאון קליני]] בשלב כלשהו בחייהם (בהשוואה ל-10%-20% באוכלוסייה), 36% סובלים מ[[אגרופוביה]] ו-32% מ[[הפרעה טורדנית כפייתית]]. הפרעות נפוצות נוספות הן [[חרדה חברתית]], [[הפרעת אישיות נמנעת]], [[הפרעת אישיות גבולית]], [[הפרעת אישיות תלותית]], [[הפרעות אכילה]], [[טריכוטילומניה|תלישת שיער כפייתית]], חיטוט בעור והזיותו[[הזיה|הזיות]] אודות ריח הגוף של האדם. 80% מהסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית חושבים על [[התאבדות]], ושיעור ההתאבדות אצלם גבוה פי 45 מבאוכלוסייה הכללית <ref> Phillips, K. A.; Menard, W. (2006). "Suicidality in Body Dysmorphic Disorder: A Prospective Study". American Journal of Psychiatry 163 (7) </ref> כפול משיעור ההתאבדויות אצל הסובלים מדיכאון קליני, ופי 3 מאנשים עם [[מאניה-דפרסיה]]. הוצע גם כי קיים קשר בין הפרעת גוף דיסמורפית לא מאובחנת להתאבדות, כיוון שהאובדנות בקרב אנשים שעברו ניתוחים פלסטיים גבוהה מהממוצע באוכלוסייה <ref>Cosmetic surgery special: When looks can kill – health – 19 October 2006 – New Scientist </ref>

* '''גורמים אישיותיים''' - תכונות [[אישיות]] מסוימות יכולות להפוך את האדם לפגיע יותר להפרעת גוף דיסמורפית. תכונות אלו כוללות [[פרפקציוניזם]], [[מופנמות - מוחצנות|מופנמות]], פגיעות לדחייה או ביקורת, חוסר [[אסרטיביות]] ו[[ביישנות]]. כיוון שיש מגוון תכונות אישיות אצל אנשים הסובלים מההפרעה, תכונות אלו אינםאינן גורמות להפרעה, אלא, כמו בגורמים האחרים – תורמות לה.

מחקרים ראשוניים טוענים שטיפולש[[טיפול תרופתי]] להפרעה זו בתרופותב[[תרופות נוגדות דיכאון]] ממשפחת [[SSRI]] השיגהביא תוצאותלתוצאות טובות,. כאשרמתוכן, [[פלואוקסטין]] (Fluoxetine) על גרסאותיה השונות (ב[[שם מסחרי|שמה המסחרי]] "[[פרוזק]]") נחשבת בעיני חלק מהמטפלים לאחד הטיפולים התרופתיים היעילים הבודדים עבור הפרעה זו, ובכל אופן ליעילה יותר, באופן מובהק, משאר ה-SSRIsהתרופות במשפחת SSRI. במחקר בנושא נמצא כי 53% מהאנשים הגיבו לפרוזאק .<ref> Phillips, K. A.; Albertini, RS; Rasmussen, SA (2002). "A Randomized Placebo-Controlled Trial of Fluoxetine in Body Dysmorphic Disorder". Archives of General Psychiatry 59 (4)</ref> אולם נושא זה טרם נחקר עד תומו, ואזהרה מעודכנת של [[מנהל המזון והתרופות האמריקאי]] קוראת למטפלים להגביר את העירנות בעת מתן נוגדי דיכאון, מכיוון שבעיקר בעת תחילת הטיפול אלו יכולים להגביר את הנטייה לדיכאון ול[[התאבדות]].

קיימת הסכמה כי הדרך הטובה ביותר לטיפול בהפרעה זו הוא שילוב של טיפול תרופתי, כאמור, בדרך כלל באמצעות פרוזק ,(הטיפול מתחיל להיות אפקטיבי ביןלאחר כ-6 ל-עד 16 שבועות, על פי מחקרו של פיליפס{{הערה|Phillips, 1999}} הדבר תלוי בסוג הפלואוקסטין הניתן), בשילוב עם [[טיפול קוגניטיבי התנהגותי]] (CBT) שמטרתו לשנות את דפוסי המחשבה שהביאו מלכתחילה להפרעה ולחזק אצל הסובלים ממנה את היכולת לעצור מחשבות בעלות אופי שלילי. במחקר שנערך על טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ההפרעה חוסלההסתיימה בקרב ב-82% מהמטופלים, ומצב זה נמשך ב-77% בבדיקת המשך .<ref> Rosen, James C.; Reiter, Jeff; Orosan, Pam (1995). "Cognitive-behavioral body image therapy for body dysmorphic disorder". Journal of Consulting and Clinical Psychology 63 (2)</ref> . רצוי לשלב את בני המשפחה ואת הקרובים לחולה בטיפול, מכיוון שתמיכתם יכולה להוות גורם משמעותי מאוד להצלחתבהצלחת הטיפול.

מבחינה פתולוגית, יש הרואים בBDDב-BDD מצב ייחודי של [[הפרעה טורדנית-כפייתית|OCD]], בשל העיסוק הרב מאוד של הסובלים מהמחלה במראה החיצוני שלהם, בכל אופן. הפרעה זו מקושרת באופן חזק ל-OCD (למעשה הטיפול התרופתי הוא זהה בשתי ההפרעות) כמו גם ל[[חרדה חברתית]], המאופיין באובסיסביות רבה מאוד, עד כדי התעלמות מוחלטת מכל דבר אחר והתרכזות המחשבה במבנה הגוף בלבד, ואף בקשות מהסובבים לאשר את דבר קיומו של הפגם (ואי אמון מוחלט, לרוב, כאשר שוללים אותו). בנוסף, וכאמור, באופן טיפוסי אנשים הסובלים מההפרעה משתדלים להימנע ככל האפשר מלהביט באיבר או באיברים הפגומים מבחינתם, בין אם במראה ובין אם באמצעות עיניהם-. למשל, אדם הסובל מההפרעה והמדמייןומדמיין כי כפות ידיו גדולות ומכוערות מאוד, ישתדלמשתדל להימנע ככל האפשר מלהביט בהם גם כאשר הדבר משווה לו התנהגות חיצונית מוזרה ולא מובנת (לא פעם הוא לא ירגישמרגיש בכך); כך שניתן להתייחס למאפיין זה כאל קומפולסיה (התנהגות כפייתית).

עוד נוטים להתייחס להפרעה זו כאל תת-סוג של הפרעת אכילה, בשל העיסוק הקיצוני בדימוי הגוף, אם כי השוני ממרבית הפרעות האכילה הוא בדגש המועט לעתים שניתן למשקל הגוף. בכל אופן, כאשר הסובלים מהפרעה זו מנסים להתגבר עליה בכוחות עצמם, למשל, על ידי ניתוחים פלסטיים וכו', רק באופן נדיר ביותר חלה הקלה, לרוב הדבר אף מחריף את הסימפטומים ומעמיד את החולה בסכנה גדולה יותר.