פילוסופיה אנליטית – הבדלי גרסאות

ההוגים האנליטיים חלוקים ביניהם בנקודות מגוונות. מאפיינים משותפים להגותם הם העיסוק בלשון ובשפה, השאיפה לאובייקטיביות ולשחרור מהמגמות ה[[פסיכולוגיזם|פסיכולוגיסטיות]] בפילוסופיה (ובעיקר מהמסקנות של [[קאנט]] בדבר התנאים ה[[קאנט#משפטים מרכיבים אפריורי|סינתטיהסינתטים-אפריורים]] להכרה), ועיסוק בבעיות התיחום של הפילוסופיה ושל המדע. ההוגים האנליטיים לא קיבלו את תוצאות עבודתםעמדותיהם של [[גיאורג וילהלם פרידריך הגל|הגל]], [[פרידריך ניטשה|ניטשה]], [[קרל מרקס|מרקס]] או [[זיגמונד פרויד|פרויד]] ואף התנגדו להםלהן במפורש.

[[ברטראנד ראסל]] פעלהחל במקביללפעול לפרגהמעט והשנייםלאחר ניהלופרגה, חליפות מכתביםוהושפע ממושכותממנו ופוריותעמוקות. באחתתחילת מהןהקשר הציגביניהם בחליפת מכתבים שיזם ראסל לאחר אתשגילה כי [[הפרדוקס של ראסל|הפרדוקס שנקרא על שמו]] לפרגה,חושף דבראת הפילוסופיה של פרגה לסתירות מהותיות. גילוי שהובילזההוביל את פרגה, בסופו של דבר, לזנוח את הפרויקט הראשוניה[[לוגיציזם]] שלו שחתר- לביסוסשאיפתו לבסס את המתמטיקה כולה על הלוגיקה בהסתמך על [[תורת הקבוצות הנאיבית]].

ראסל, כמו פרגה, תפס את הלוגיקה כקודמת לשפה, ושאף אף הוא לבסס לוגיקה שתוכל לסלק את העמימות והבלבול שמקורן בשפה הטבעית. ראסל המשיך בפיתוח הלוגיקה של פרגה, המבוססת על תחשיב פרדיקטים, תוך שהוא מבקש לפתור שתי בעיות: הבעיה שנוצרה על ידי [[הפרדוקס של ראסל]] עצמו ובעיות שנוצרו מהבחנתו של פרגה בין מובן והוראה. ראסל הרבה להשתמש בעקרון [[התער של אוקהם]] ואף הרחיב אותו לשימושים נוספים. שאיפות אלה הובילו את ראסל לנסח עמדה הידועה כ'''אטומיזם לוגי''', ותורת ידיעה המתבססת על ההבחנה בין ידע מתוך היכרות וידע מתוך תיאור.

הבחנתו של פרגהההבחנה בין מובן והוראה הובילה אותואת פרגה לטעון שהוראתם של כל המשפטים היא [[ערך אמת|ערך האמת]] שלהם ושהמשפטים נבדלים רק במובניהם. למשל למשפטים "כדור הארץ מקיף את השמש" ו-"2=1+1" ישנה אותה הוראה, ערך האמת החיובי. המשפטים נבדלים בכך שהמחשבה שהם יוצרים שונה,. מחשבותבמאמרו שונותמשנת אלו הן המובנים של המפשטים. במאמרו1905, '''על ההצבעהההוראה''' (1905On Denoting) הציג ראסל אתפתרון הפתרון שלומשלו לבעיות אלהאלו.

ראסל טען שהרעיוןשהתפיסה של פרגה לפיה לכל ביטוי יש הוראה ומובן מובילמציעה פתרון חלקי בלבד לשלוש בעיות לוגיות, שתורתו של ראסל אמורה לפתור באופן מספק:

*'''הצבת זהים:''' כאשר מחליפים מושגיםמונחים שיש להם את אותה ההוראה המשפט אמור שלא להשתנות. "יצחק" זהה בהוראתו ל-"הבן של אברהם", אבל המשמעות של שני המשפטים "המורה שאלה האם יצחק הוא הבן של אברהם" ו-"המורה שאלה האם יצחק הוא יצחק" אינה זהה.

*'''[[השלישי מן הנמנע|השלישי הנמנע]]:''' באופן כללי או ש-א' אמיתי או ש-א' שקרי ולא תיתכן אפשרות אחרת. אבל שני המשפטים "המלך הנוכחי של צרפת קרח" ו-"לא נכון שהמלך הנוכחי של צרפת קירח" הם שקריים, מכיוון שאין לצרפת מלך. על פי תורתו של פרגה, ביטויים אלו אינם אמיתיים או שקריים, אלא חסרי מובן.

*'''בעיית אי הקיום:''' ניתן לדבר על דברים שאינם קיימים, למשל "ל[[פגסוס]] יש צבע לבן" הוא משפט שכולל מושג שמתייחס למשהו שאינו קיים, אך אם אינו קיים לא ניתן להתייחס אליו. כיצד ניתן לפיכך לומר ש"פגסוס אינו קיים"?

הפתרון של ראסל היה לקבוע שישנם מושגיםביטויים או שמותבשפה שאינם שלמים, בפני עצמם, ולכן אינם תורמים הוראה למשפט השלם, אלה הם ציוניםמחליפים שלביטויים משפטיםמורכבים המורכביםיותר, ממושגיםשרק נפרדיםבאמצעותם נקבעת ההוראה. המשפט "לפגסוס יש צבע לבן" הואמורכב למעשה "איןמכמה דברחלקים שהוא פגסוסעצמאיים, אםויש משהולנתחו הואכ"יש פגסוסדבר אזאחד ישבלבד שהוא פגסוס, ויש לו צבע לבן", ומשפט זה אמיתיהוא שקרי משום שחלקו הראשון ("יש דבר אחד...") הוא שקרי. "המלך של צרפת" הוא ציון שלהמקצר המשפטאת הביטוי "קיים דבר שהוא המלך הנוכחי של צרפת,אחד יש רק דבר אחדבלבד שהוא המלך הנוכחי של צרפת" וערך האמת של משפט זה הוא שקרי (ומכאן שערך האמת של המשפט "לא נכון שהמלך הנוכחי של צרפת קרח" הוא אמיתי, ואינו חסר מובן).

ראסל מרחיב רעיון זה וקובע כי גם שמות ממשיים כמו "[[הומרוס]]" הם ביטויים מציינים, במקרה זה: "מחברן של האילדיאה והאודיסאה". ולמעשהלמעשה רק [[כינוי גוף|כינויי הגוף]] כמו "הוא" או "זה" הם ביטוייםשמות לוגיים שלמיםטהורים, וניתןשיש לייחסלנו אותןהיכרות רקישירה לנתוניעם החושיםנושאיהם.

ראסלבהשראת הציגתורת אתהתאורים התפיסההמיידעים, שהואראסל כינההציג אטומיזםאת לוגיתורת בשנתהאטומיזם 1924. לפי תפיסההלוגי, זולפיה הלוגיקה משמתמשמשת לאנליזה שמטרתה סילוק יישים מיותרים, ברוח [[התער של אוקהם]]. יש לנסות להחליף כל מושג במשפט בקונסטרוקציות לוגיות המתבססות על מושגים פשוטים יותר - המורים על יישים פשוטים ובלתי תלויים בהכרה האנושית. יש להפריד את הסדר והתכונות מהיישים עצמם ולהמירם במבנים לוגיים, כך למשל [[עוצמה (מתמטיקה)|מספר מונה]] איננו יש, אלא התאמה חד-חד ערכית בין קבוצות.

סילוק היישים המיותרים נעזר בהיותה של הלוגיקה לשון אידאלית, בניגוד ללשון היום-יומית. משפט אטומי, שאינו כולל דבר מלבד שם ופרדיקט (או [[תורת ההכרה|כולל]]) כמו "דני נמוך", הוא משפט המורה על עובדה פשוטה. העובדות של העולם קודמות למשפטים המתארים אותן.

תורתו של ראסל מחייבתמעניקה את מושגים השפה לעסוקקדימות באובייקטיםלאובייקטים שעמם ניתן ליצור היכרות ישירה, חושית, ולכן טענותהטענות השפההיסודיות ביותר בשפה מורכבות רק מאובייקטים כאלה ומכוללים. ראסל, כמו רוב הפילוסופים בעת החדשה, עסק בשאלת הקשר בין ההיכרותההכרה עםובין האובייקטיםהעולם והקשרהחיצון שלה לעולם החיצונילה (ראו גם [[סוליפסיזם]]). בתחילה פנה ראסל לבניית העולם החיצוני על סמך ההיכרויות שלשיש מספר פרטים ושללנו ול"צופים אפשריים" כמותנו, ברוח ה[[פנומנולוגיה]], ואולם המימד הפסיכולוגיסטי בגישה זו הביא אותו להמשיך הלאה ולקבללקבל, בסופו של דבר, יששיש לבסס את ידיעת העולם החיצוניהחיצון לנו על בסיס משפטים וטענות שאינם מתבססים רק על מבנים לוגיים ואובייקטים אותם ניתן להכיר באופן ישיר אלא גם על טענות שלא ניתנות לביסוס [[מסדנות|מסדני]], כמו טענות [[אינדוקציה|אינדוקטיביות]] וסיבתיות, מתוך ההנחה שהעולם סדור ואינו אקראי.

ראסל ציין שעבור מי שמחזיק בגישה [[אמפיריציזם|אמפריציסטית]] זוהי מסקנה קשה לעיכול ואולם הקושי נובע מפירוש לא נכון של מושג הידיעה. ראסל טען שמקורו של מושג הידיעה הוא בחיים המדעיים והפרגמטיים של טרם הפילוסופיה; ולדוגמה ידיעה שפרי מסוים הוא בשל בזכות הצבע שלו היא ידיעה אמיתית גם אם לא ניתן להציקלהצדיק אותה על סמך הניסיון בלבד (מכיוון שהיא תלויה באינדוקציה).

===ג'י.אאי. מור===

[[ג.א. מור|מור]] (G.E. Moore) הוא בן תקופתו של ראסל, ומי שמשך אותו מהעיסוק במתמטיקה אל הפילוסופיה. מור התנגד לקביעותיו המוסריות של [[עמנואל קאנט]] בתחום המוסר וייסד את ה[[מטא-אתיקה]] ובמסגרתה טבע את המושג [[כשל נטורליסטי]]. עבודתו של מור הובילה בסופו של דבר לפיתוח (בעיקר על ידי [[ג'ון אוסטין|אוסטין]]) זרם של הפילוסופיה האנליטית בשם '''פילוסופיה של הלשון היום-יומית'''.