רומן רוסי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה; לא קצרמר
אין תקציר עריכה
שורה 19:
הרומן מסופר מנקודת מבטו של ברוך שנהר, נכדו של יעקב מירקין, ממקימי היישוב. על אף שלא היה עד לרבים מהאירועים בספר, הוא נחשף אליהם דרך האזנה לסיפורי סבו והאזנה (לעתים בסתר) לסיפורי אנשים אחרים ביישוב. הרומן אינו מתנהל באופן כרונולוגי, אלא נע קדימה ואחורה על ציר הזמן.
 
בלב הרומן מסופר סיפורה של "קבוצת העבודה על שם פייגה", קבוצה בה חברים יעקב מירקין, דניאל ליברסון, משולםיעקב צירקין, פייגה לוין ואחיה שלמה. מירקין, ליברסון וצירקין עלו מ[[אוקראינה]] לארץ ישראל במסגרת העלייה השנייה, והתפרנסו כפועלים להשכיר. בעת שעבדו ב[[זיכרון יעקב]], פגשו בפייגה ואחיה שלמה שחברו אליהם. כדי לשמח את פייגה, החליטו שלושת הראשונים להקים באופן היתולי קבוצת עבודה ולקרוא לה על שם פייגה. הקמת הקבוצה לוותה בתקנון ובמצע היתוליים והקבוצה התנהלה באופן [[דמוקרטי]]. אופן התנהלות זה הוביל בסופו של דבר לנישואיהם של יעקב ופייגה בעקבות הצבעה של הקבוצה, על אף שליבו של יעקב היה נתון לאהובתו שולמית, שנותרה ב[[אודסה]].
 
הקבוצה התיישבה בעמק יזרעאל עם קבוצה נוספת של [[חלוצים]]. ליעקב ופייגה נולדו שני בנים ובת – אברהם, אפרים ואסתר. אברהם היה הבן הראשון שנולד ביישוב, וככזה היו ממנו ציפיות גבוהות, שלא עמד בהן. אפרים התגייס ל{{ה|צבא הבריטי}}, וחזר מהמלחמה עם [[כווייה|כוויות]] קשות על פניו, שגרמו לו להתנהל בציבור כשעל פניו מסכה, מה שגרם ליחס מנוכר מצד בני היישוב. יחס זה גרם לכך שבסופו של דבר אפרים עזב את היישוב, ומעולם לא נודעו עקבותיו. העזיבה גרמה לכעס עצום של יעקב על היישוב, והוא החל לתכנן [[נקמה]] ששלבי בנייתה מלווים את הספר לכל אורכו.