תעלת ההטיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
[[קובץ:שלט.jpg|שמאל|ממוזער|250px]]
'''תעלת ההטיה''' (או '''תעלת הירדן''') היא תעלת בטון פתוחה שתוכננה (ואף בוצעה בחלקה) על ידי [[תה"ל]] כשלב הראשון של [[המוביל הארצי]], שיועד להעביר מים מהצפון הרווי אל [[הנגב]]. התעלה הייתה מיועדת להעביר את מי [[הירדן]] מנקודה דרומית ל[[גשר בנות יעקב]] לאזור כורזים ומשם להמשך המוביל הארצי. בכך ניתן היה למנוע את הצורך בשאיבת כל מי המוביל מן [[הכנרת]] ולאפשר ייצור חשמל מחלק של מי הירדן שיופלו לכנרת. התנגדות סורית לעבודות בשטח המפורז, מנעה את השלמת העבודות, והתעלה נזנחה ולא הופעלה.
 
התוכנית הישראלית לוותה בהתנגדות [[ארצות ערב|מדינות ערב]], בעיקר [[סוריה]]. ב-[[2 בספטמבר]] [[1953]] נכנסו שני מחפרים לירדן, קילומטר דרומה מגשר בנות יעקב והחלה חפירת התעלה.<ref>בלאס, 1973, ע' 185</ref> סוריה הגישה תלונה למועצת הביטחון וב-28 באוקטובר בשעה 23:59 הופסקה העבודה באתר לפי צו הממשלה.<ref>בלאס, 1973, ע' 189</ref>
 
==התכנית==
[[קובץ:מקורות הירדן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המפעל הארצי לפי תוכניות מוקדמות, בספרו של שמחה בלאס משנת 1944, אוצרות המים בארץ ישראל, לפני ע' 43]]
תוואי [[המוביל הארצי|מוביל המים הארצי]] (כנרת – ירקון – נגב) היה אמור להתחיל בגזרת [[גשר בנות יעקב]] שב[[הגליל העליון|גליל העליון]]. התוכנית נועדה לתפוס את מי הירדן ההררי דרומית לגשר (לפני איבוד גובהם בזרימה לכנרת) ולהובילם בתעלת הטיה פתוחה ל[[ים כנרת|כנרת]]לכורזים. משם יוזרמויובלו בתעלתחלקם מים מערבה, אל הרי הל[[כרמלים כנרת]] (כפי שפועל המוביל הארצי כיום). חלק מהמים תוכננו לזרום חזרה לכנרת לשםתוך ייצור חשמל [[אנרגיה הידרואלקטרית|הידרואלקטרי]], והחלק הנותר נועדיוזרמו להמשיךבתעלת ולזרוםמים ל[[המובילמערבה הארצי|מאגרילמאגרי צלמון]] ו[[מאגר אשכול|אשכול]] ומשםשל המוביל לנגב‏‏הארצי‏‏.{{הערה|‏א"א חברת '[[מקורות]]'‏.}}
 
==העבודות==
תוואי [[המוביל הארצי|מוביל המים הארצי]] (כנרת – ירקון – נגב) היה אמור להתחיל בגזרת [[גשר בנות יעקב]] שב[[הגליל העליון|גליל העליון]]. התוכנית נועדה לתפוס את מי הירדן ההררי דרומית לגשר (לפני איבוד גובהם בזרימה לכנרת) ולהובילם בתעלת הטיה פתוחה ל[[ים כנרת|כנרת]]. משם יוזרמו בתעלת מים מערבה, אל הרי ה[[כרמל]] (כפי שפועל המוביל הארצי כיום). חלק מהמים תוכננו לזרום חזרה לכנרת לשם ייצור חשמל [[אנרגיה הידרואלקטרית|הידרואלקטרי]], והחלק הנותר נועד להמשיך ולזרום ל[[המוביל הארצי|מאגרי צלמון]] ו[[מאגר אשכול|אשכול]] ומשם לנגב‏‏.{{הערה|‏א"א חברת '[[מקורות]]'‏.}}
העבודות על תעלת הירדן החלו ביולי 1953{{הערה|{{דבר||הוחל בעבודת החפירה של תעלת הירדן|1953/07/06|00403}}}}. ב-2 בספטמבר 1953 החלו העבודות בשטח המפורז{{הערה|בלאס, 1973, ע' 185}}. שני [[מחפר]]ים ראשונים נכנסו לירדן, להתחיל בעבודת ההטיה. הסורים התנגדו לפעילות ישראל באזור המפורז בגשר בנות יעקב, וטרפדווהפריעו את העבודות שםלעבודות באמצעות ירי‏‏בירי‏‏.{{הערה|‏שריג ופעיל, 2005, ע' 159.}} במקביל הם מחו ל[[האומות המאוחדות|או"ם]] על העבודות שמבצעת ישראל{{הערה|‏אזדרכת, 2004, עמ' 136–141‏.}}. ראש משקיפי האו"ם בישראל, [[ואגן בניקה]], הכריע ב-24 בספטמבר 1953, שעל ישראל להפסיק את העבודות כל עוד לא הושג הסכם הדדי{{הערה|{{דבר||החלטת בניקה על הפסקה בחפירת תעלת הירדן|1953/09/25|00100}}}}. ב-28 באוקטובר בשעה 23:59 הופסקה העבודה באתר לפי צו הממשלה. ישראל הספיקה לחפור את התעלה באורך 2800 מטר בשטח המפורז, אולם היא לא הייתה עמוקה מספיק למטרתה{{הערה|{{דבר||מה נעשה והושג בחפירת תעלת הירדן|1953/11/04|00400}}}}. ישראל ראתה את ההפסקה של העבודות בשטח המפורז כזמנית והמשיכה בעבודות באזורים האחרים של התעלה. לאורך התעלה נסללה דרך כבושת חצץ לצורך מעבר כלי העבודה{{הערה|{{על המשמר||נמשכת סלילת הכביש ליד תעלת הירדן|1953/12/16|00103}}}}.
 
העבודות על תעלת הירדן החלו ביולי 1953{{הערה|{{דבר||הוחל בעבודת החפירה של תעלת הירדן|1953/07/06|00403}}}}. ב-2 בספטמבר 1953 החלו העבודות בשטח המפורז. שני [[מחפר]]ים ראשונים נכנסו לירדן, להתחיל בעבודת ההטיה. הסורים התנגדו לפעילות ישראל באזור המפורז בגשר בנות יעקב, וטרפדו את העבודות שם באמצעות ירי‏‏.{{הערה|‏שריג ופעיל, 2005, ע' 159.}} במקביל הם מחו ל[[האומות המאוחדות|או"ם]] על העבודות שמבצעת ישראל{{הערה|‏אזדרכת, 2004, עמ' 136–141‏.}}. ראש משקיפי האו"ם בישראל, [[ואגן בניקה]], הכריע ב-24 בספטמבר 1953, שעל ישראל להפסיק את העבודות כל עוד לא הושג הסכם הדדי{{הערה|{{דבר||החלטת בניקה על הפסקה בחפירת תעלת הירדן|1953/09/25|00100}}}}.
 
ישראל הפסיקה את העבודות עד לקבלת החלטה בעניין ב[[מועצת הביטחון]]. בינואר [[1954]] הגישו [[העולם המערבי|מעצמות המערב]] הצעת החלטה שהתירה את המשך העבודות, לאחר הבטחת ערובות לזכויות הערבים בקרקע ובמים. אלא ש[[ברית המועצות]] הטילה וטו וההצעה נדחתה.{{הערה|‏מיכלסון, ספטמבר 2008, ע' 34‏.}} לבסוף, כעבור שלוש שנים, נאלצה ישראל להפסיק את עבודות ההטיה ולהשאיר בשטח שמדרום לשטח המפורז [[תעלה]] חפורה [[דיפון|מדופנת]] ו[[סכר]]י מים‏‏.{{הערה|‏שריג ופעיל, 2005, ע' 160‏.}}
 
עד היום לא הושלם התוואי המקורי של תעלת ההטיה. לאחר שהופסקה הטית הירדן מ[[גשר בנות יעקב]], לא המשיכו בה מטעמים [[פוליטיקה|פוליטיים]], טוען [[שמחה בלאס]], שהיה יוזם הרעיון של הבאת מי הירדן לנגב ושימש במספר תפקידים ממשלתיים. הוחלט לשאוב את כל המים מה[[ים כנרת|כנרת]], ונמנע [[ייצור חשמל|ייצור החשמל]] מן העודפים שהיו צריכים לזרום לכנרת. תכנון לקוי גרם ל[[מים מתוקים|מליחות המים]] יתר על המידה הרצויה, יחד עם הסבת המים למי שתייה, נתייקרה עלות המפעל באופן ניכר. במאי 1964 הושלם [[המוביל הארצי]].{{הערה|‏בלאס, 1973, עמ' 249–250.}}