משתנה קפאידי – הבדלי גרסאות

'''משתנה קפאידי''' הוא [[כוכב]] ענק בעל [[בהירות]] ה[[כוכב משתנה|משתנה]] ב[[מחזור (פיזיקה)|מחזור]] קבוע, בתדירות אופיינית המתבטאת ב[[עקומת בהירות]] שונה לכל כוכב. הקטגוריה הזו קרויה על שם הכוכב [[דלתא בקפאוס]], שהוא משתנה קפאידי, אחד הראשונים שהתגלו.

בשנת [[1912]] גילתה ה[[אסטרונום|אסטרונומית]] [[הנרייטה ליוויט]] כי קיים קשר בין זמן מחזור בהירות של משתנה קפאידי לבין [[בהירות מוחלטת|הבהירות המוחלטת]] שלו{{הערה|הנרייטה ליוויט, בהיותה חרשת, מצאה עבודה רק כעוזרת בית אצל המדען אדוארד פיקרינג. תגליתמסופר, זושפיקרינג איפשרהפיטר את השימושהגברים במשתניםשהתרשלו קפאידיםבעבודתם כ[[נראצלו תקני|נרותבאפיון תקניים]]כוכבים למדידתעל מרחקיםלוחות ביקוםצילום. במקומם הוא שכר לעבודה נשים, דברביניהן שאיפשרגם (בזכותמנקות הבוהקלשעבר הגבוהואף שלהם)כמה להרחיבחרשות, אתכמו מדידתליוויט, המרחקיםבטענה לטווחיםשהן גדוליםתעשינה עבודה קפדנית יותר. הקבוצה זכתה לשם "ההרמון של פיקרינג", והיא אכן הפיקה עבודה מצויינת ותגליות חשובות.}}.

האסטרונום [[אדווין האבל]] גילה ב־[[1923]] משתנים קפאידים ב[[גלקסיית אנדרומדה]]. גילוי זה חשף כי מדובר ב[[גלקסיית אנדרומדה|גלקסיה נוספת]] ל[[שביל החלב]], ולא ל[[ערפילית]] בתוכו{{הערה|הגילוי גם הביא לסיום את [[הוויכוח הגדול]] בשאלה אם קיימות ביקום גלקסיות נוספות על החלב.}}.

הקשר בין זמן המחזור של קפאיד לבוהק המוחלט שלו נתון על ידי הנוסחה האמפירית: <math>M_a=-2.81 \log(C) - 1.43</math> כשזמן המחזור C נתון בימים. במיכשור הקיים בימינו (2006) ניתן לזהות משתנים קפאידים ב[[גלקסיה|גלקסיות]] במרחק של 60 מיליון [[שנת אור|שנות אור]].

כיום מקובלמקובלת להניחהסברה, שקפאידים הם כוכבי ענק שנמצאים בשלבים האחרונים של חייהם. כוכבים אלו סיימו את תקופת [[הסדרה הראשית]] בחייהם, ומקיימיםוהם מקיימים בליבתם [[היתוך גרעיני]] של [[הליום]] בליבתםליסודות כבדים יותר.

הדברההסבר גורםהמקובל לקירורלמחזור התאורה של הקפאיד הוא - הליום כפול-יינון (כלומר שאיבד 2 אלקטרונים) אטום לאור, יחסית להליום מיונן רגיל (שאיבד רק אלקטרון אחד). הקרינה מהכוכב מגדילה את כמות ההליום כפול-הינוןהיינון בשכבה החיצונית של הכוכב, שכולא את האור ומאיץ את תהליך החימום. זהו החלק העמום ביותר של מחזור התאורה. ההליום החם מתפשט, מגדיל את נפחו ומתחיל להתקרר. כתוצאה מכך, הוא והפיכתוהופך להליום מיונן רגיל, שמאפשר לאור הכוכב לעברו דרכו - זהו החלק המואר ביותר במחזור התאורה של הכוכב. קירורבריחת ההליוםהאור גורםגורמת לדחיסתולהאצת תהליך הקירור, ולדחיסתו של ההליום שוב כלפי פני הכוכב, שם הוא מתחמם, עובר ינוןיינון נוסף, והמחזור מתחיל מחדש{{הערה|גירסה פשטנית של ההסבר הציע ג'ון גודריק (John Goodricke) כבר בשנת 1783, בהיותו בן 19, בעקבות צפייה בכוכב המשתנה [[אלגול]]. בשנת 1917 שיכלל [[ארתור אדינגטון]] את ההסבר, אך רק ב-1953 זיהה סרגיי זבאקין את מנגנון היינון הכפול של הליום.}}. לדלתא בקפאוס, למשל, מחזור "פעימה" של 5.36634 ימים.