גרגיי צ'יקי – הבדלי גרסאות

במקביל לעבודתו בהוראה, כתב בעיתון "צ'נאד" של הבישופות, המשיך לפרסם שירים, סיפורים ומחזות, בהתחלה ברוח [[נאו-רומנטיזם|נאו-רומנטית]]. אחרי כתיבת כמה [[רומן|רומנים]] והסיפורים מההיסטוריה של הכנסייה ,שזיכו אותו בהכרה מסוימת, כתיבת המחזות הביאה לו את התהילה בארצו. אחרי כמה מחזות שזיכו אותו בפרסים של האקדמיה בשנים 1875-1879 "Jóslat" ("חזון") - פרס "קלטי" Keleti שוויו 100 זהובים, " Janus" ("יאנוס") - עוד פרס "קלטי","Az ellenállhatatlan"' ("אין לעמוד בפניו") שהתאפיין בסממנים האופייניים לכשרונו - ישירות, רוח רעננה, עוצמה [[ריאליזם|ריאליסטית]] וסגנון ייחודי מאוד - זכה בפרס קאראצ'וני ,ששוויו היה 400 זהובים, ו- ''Bizalmatlan'' "חסר אמון" - פרס קלטי נוסף), בסוף שנת [[1878]] הרשה לו הבישוף להתיישב בבודפשט.

ב- [[1879]] ב-[[29 בינואר]] נבחר לחבר באגודה הספרותית על שם קישפאלודי וב-[[19 בפברואר]] נבחר למזכיר משנה שלה. ב-[[22 במאי]] נבחר גם לחבר בהתכתבות של האקדמיה ההונגרית למדעים. באותה תקופה הקדיש עצמו גם הוראה בבית ספר למשחק והתמנה ל[[דרמטורג]] של התיאטרון הלאומי בבודפשט.

 

ב-[[1879]] ביקר למשך חצי שנה ב[[פריז]] בה התוודע מקרוב לעולם התיאטרון הצרפתי. חזר בתנופה יצירתית מרשימה והעשיר את הספרות ההונגרית במחזות ריאליסטיים כמו ''A Proletárok'' (ה[[פרולטריון|פרולטרים]]), Buborékok (בועות), ''Két szerelem'' (שתי אהבות), ''A szégyenlős'' (הביישן), ''[[עתליה]]'' וכו', בהם ליקט היבט אחד או אחר של החיים המודרניים ותרגם אותם בעוצמה לשפת הבמה. הושפע על ידי מחזאים צרפתים כמו [[ויקטוריין סרדו]], [[אמיל אוז'ייה]], [[פרנסואה קופה]].

[[קטגוריה:סופרים הונגרים]]

[[קטגוריה:כמרים]]