הבדלים בין גרסאות בדף "התיאטרון האמנותי של מוסקבה"

==היסטוריה==
===לפני מהפכת אוקטובר===
היסטוריית התיאטרון מתחילה מפגישת [[שחקן]] ו[[במאי]] [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] עם [[תסריטאי]] ומורה למשחק [[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]] ב-[[19 ביוני]] [[1897]] ב[[מסעדה]] ב[[מוסקבה]]. במהלך הפגישה סוכם על הקמת תיאטרון חדש שיתבסס על עקרונות של הבמאי הצרפתי אנדרה אנטואן והבמאי הגרמני טוטו בראם. אחד העקרונות של התיאטרון החדש היה מחיר נמוך של כרטיסי כניסה. תחילה הועברה פניה לעיריה אך העיריה סירבה לתמוך בתיאטרון. כתוצאה מכך המייסדים נאלצו לפנות ל[[ספונסורספונסר|ספונסוריםספונסרים]] ולהעלות את מחיר הכרטיסים.
 
המייסדים היו בראש התיאטרון ושחקנים באו מקבוצת תלמידים של נמירוביץ'-דנצ'נקו ושחקנים חובבנים שהשתתפו בהצגות בבימוי של סטניסלבסקי. ההצגה הראשונה התקיימה ב-[[14 באוקטובר]] ([[26 באוקטבורבאוקטובר]] [[1898]] כאשר על הבמה הועלה מחזה של אלכסיי טולסטוי "צאר פיודור יואנוביץ'" בבימוי המשותף של המייסידם ועם [[איוואן מוסקבין]] בתפקיד הראשי. ההצלחה הייתה גדולה ובינואר [[1901]] ההצגה הועלה בפעם ה-100. ב-[[17 בדצמבר]] [[1898]] הועלתה הצגה "השחף" על פי [[אנטון צ'כוב]].
 
עד לשנת [[1902]] לתיאטרון לא היה בניין קבוע אך לקראת העונה השלישית היה ברור שנדרש בניין התיאטרון. היה צורך לאיחסון תעפורות ומקום להחזרות. סוכם על הקמת [[קואופרטיב]] בהרכב של 13 חברים, כאשר סטניסלבסקי ונמירוביץ'-דנצ'נקו היו נציגי השחקנים. החלטות היו מתקבלות באספה כללית של חברי הארגון כאשר מספר קולות היה פרופורציונלי לתרומה הכספית. התרומה הכספית הגדולה הייתה של [[סאבה מורוזוב]], תעשיין מוסקבאי. במהלך קיץ [[1902]] בוצע התאמת בניין קיים לבניןן התיאטרון עם 1200 מקומות ישיבה. בסתיו [[1902]] התיאטרון החל לעבוד בבמתו הקבועה.
 
עד לשנת [[1905]] התיאטרון העדיף הצגות של מחזאים רוסים כמו אלכסיי טולסטוי, [[אנטון צ'כוב]] ו[[מקסים גורקי]]. בשנת [[1905]] התיאטרון העלה על הבמה מחזה של [[מקסים גורקי]], אך המחזה הנוסף שלו הועלה רק כעבור 30 שנים. בנוסף התיאטרון העלה מספר מחזות של [[גנריקהנריק איבסן]] ו[[גרהרט האופטמן]].
 
בשנת [[1906]] התיאטרון נסע לראשונה ל[[אירוופהאירופה]].
 
התיאטרון ניסה למצוא דרכים חדשים בבימוי ומחקש ולכן מפעם לפעם הוקמו [[סטודיו|סטוסיות]] בהם סטניסלבסקי היה מפתח את רעיונותיו.
 
בשנת [[1902]] התגלו חילוקי דעות בין מיסדי התיארטון ובהתאם לכך בשנת [[1906]] הם הפסיקו בימוי משותף.
 
בתקופה זו הוקמו "סטודיו ה-1" ו"סטודיו ה-2" בהם סטניסלבסקי פיתח את הרעיונות שלו.
 
=== התקופה הסובייטית===
בעקבות תוספת "על שם גורקי" התיאטרון התחיל להעלות מחזות של [[מקסים גורקי]] על במתו. בהתאם להנחיית השלטונות מחזות של מחזאים לא רוסים הורדו מהבמה.
 
במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] התיאטרון פונה ל[[סרטוב]] וחזר ל[[[מוסקבה]] בשנת [[1943]]. בשנת [[1943]] נמירוביץ'-דנצ'נקו נפטר בגיל 85 ובראש המוסד הועמדו [[ניקולאי חמליוב]] כמנהל אומנותי ו[[איוואן מוסקבין]] כבמאי ראשי. שנייהם נפטרו תוך זמן קצר ובשנת [[1946]] מיכאיל קדרוב הועמד למנהל אומנותי של התיאטרון.
 
בשנות ה-50 וה-60 התיאטרון עבר משבר קשה שהלך והעמיק. לתיאטרון היו הרבה שחקנים אך רוח ההתחדשות נעלמה. החשקנים הקימו קבוצות לחץ וכמה שחקנים ותיקים לא השתתפו בהצגות במשך שנים.
 
בשנת [[1970]] לבמאי הראשי של התיאטרון מונה [[אולג יפרמוב]]. הוא הצליח להביא לתיאטרון שחקנים חדשים וטיפל בהוצאה מהרכב שחקנים ותיקים. אומנם הוא לא קיבל סמחויות רחבות כמו [[גאורגי טבסטונוגובטובסטונוגוב]] ב[[לנינגרד]] ולכן מספר שחקני התיאטרון בשנות ה-80 הגיע לכ-200. מעשית, בתוך התיאטרון היו שני קבוצות שחקנים עם [[רפרטואר]] ובמאים נפרדים. לאור המצב, בשנת [[1987]] אפרמוב הציע לפצל את התיאטרון
 
==לאחר הפיצול==
===תיאטרון על שם צ'כוב===
122,346

עריכות