התיאטרון האמנותי של מוסקבה – הבדלי גרסאות

במהלך שנת [[1924]] הסטודיו ה-1 וה-2 התפצלו סופית מהתיאטרון והתארגנו לתיאטראות עצמיות.

 

 

בשנות ה-30 סטניסלבסקי התרחק מהתיאטרון והקדיש את זמנו לתיאטרון אופרה שהקים. נמירוביץ'-דנצ'נקו לבדו המשיך בחיפוש דרכים חדשים. בינואר [[1932]] לשמו של התיאטרון התווספה תוספת "של ברית המועצות" שנתנה לו מעמד מיוחד. באותה שנה הוא נקרא על שם גורקי. בשנת [[1937]] לתיאטרון הוענק עיטור לנין ובשנת [[1938]] עיטור הגדל האדום.

בעקבות תוספת "על שם גורקי" התיאטרון התחיל להעלות מחזות של [[מקסים גורקי]] על במתו. בהתאם להנחיית השלטונות מחזות של מחזאים לא רוסים הורדו מהבמה.

 

 

במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] התיאטרון פונה ל[[סרטוב]] וחזר ל[[מוסקבה]] בשנת [[1943]]. באותה שנה ליד התיאטרון הוקם בית הספר לשחקנים. בשנת [[1943]] נמירוביץ'-דנצ'נקו נפטר בגיל 85 ובראש המוסד הועמדו [[ניקולאי חמליוב]] (משחקנים בולטים של "הדור השני") כמנהל אומנותי ו[[איוואן מוסקבין]] כבמאי ראשי. שנייהם נפטרו תוך זמן קצר ובשנת [[1946]] מיכאיל קדרוב הועמד למנהל אומנותי של התיאטרון.