הבדלים בין גרסאות בדף "התיאטרון האמנותי של מוסקבה"

במהלך שנת [[1924]] הסטודיו ה-1 וה-2 התפצלו סופית מהתיאטרון והתארגנו לתיאטראות עצמיות.
 
נמירוביץ'-דנצ'נקו היה מודע למשבר והחליט לקלוט קבוצה גדולה של שחקנים צעירים כולל [[יורי זבדסקי]] מהסטודיו ה-3. שחקנים אלו קיבלו שם "הדור השני". בשנת [[1926]] סטניסלבסקי שחזר ל[[ברית המועצות]] העלה על הבמה מחזה של [[אלכסנדרמיכאיל בולגקוב]] "ימי משפחת טורביני" על מלחמת האזרחים ברוסיה. החל ממחצית השנייה של שנות ה-20 התיאטרון החל יותר ויותר להשתמש מחזות של מחזאים סובייטים.
 
בשנות ה-30 סטניסלבסקי התרחק מהתיאטרון והקדיש את זמנו לתיאטרון אופרה שהקים. נמירוביץ'-דנצ'נקו לבדו המשיך בחיפוש דרכים חדשים. בינואר [[1932]] לשמו של התיאטרון התווספה תוספת "של ברית המועצות" שנתנה לו מעמד מיוחד. באותה שנה הוא נקרא על שם גורקי. בשנת [[1937]] לתיאטרון הוענק עיטור לנין ובשנת [[1938]] עיטור הגדל האדום.
בעקבות תוספת "על שם גורקי" התיאטרון התחיל להעלות מחזות של [[מקסים גורקי]] על במתו. בהתאם להנחיית השלטונות מחזות של מחזאים לא רוסים הורדו מהבמה.
 
כאשר בשנת [[1936]] בוצעו הענקות ראשונות של תואר [[העמןהאמן העממי]] ל-13 פעילי תרבות של [[ברית המועצות]], 4 אנשי אתיאטרון האומנותי זכו בתואר ([[קונסטנטין סטניסלבסקי]], [[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]], [[איוואן מוסקבין]] ו[[ואסילי קצ'לוב]].
 
במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] התיאטרון פונה ל[[סרטוב]] וחזר ל[[מוסקבה]] בשנת [[1943]]. באותה שנה ליד התיאטרון הוקם בית הספר לשחקנים. בשנת [[1943]] נמירוביץ'-דנצ'נקו נפטר בגיל 85 ובראש המוסד הועמדו [[ניקולאי חמליוב]] (משחקנים בולטים של "הדור השני") כמנהל אומנותי ו[[איוואן מוסקבין]] כבמאי ראשי. שנייהם נפטרו תוך זמן קצר ובשנת [[1946]] מיכאיל קדרוב הועמד למנהל אומנותי של התיאטרון.
121,959

עריכות