בית המדרש לרבנים בברלין – הבדלי גרסאות

עודכבר בהיותכאשר הרב ד"רכיהן [[עזריאל הילדסהיימר]] רבכרב ב[[אייזנשטט]], הוא תכנן להקים [[סמינר]] [[אורתודוקסי]] לרבנים,. אך עם הגיעו לב-[[ברלין1869]] בשנתהגיע ל[[1869ברלין]], נראה הצורך בהקמת מוסד שכזה חזק יותר מבעבר. בעקבותובעקבות פתיחת "[[בית המדרש הגבוה למדעי היהדות|בית הספר הגבוה למדעי היהדות]]" בברלין בשנתבעיר ב-[[1872]], בהנהגת ד"ר [[אברהם גייגר]] ופרופ' [[מוריץ לצרוס]] ממנהיגי [[יהדות רפורמית|הזרם הליברלי]] ב[[יהדות גרמניה]], הגיעה- הרבהחליט הילדסהיימר למסקנהלהקים שהקמתו שלבעיר סמינר לרבנים אורתודוקסי עצמאי, המסוגלשיוכל להתחרות במוסדות של הזרמים האחרים, היא נושא דחוף, "שעל איחור בהקמתו אף בשעה אחת יש לתת את הדין, נוכח ההתקפות העזות מכל הצדדים על דתנו הקדושה" ביהדות.

השקפת המוסד הייתה לייסד אסכולה מחקרית שתחתור לאיחוי הקרע שהלך ונפער בין "מדע היהדות" ל[[מסורת (יהדות)|מסורת]],. לשםהילדסהיימר כך נבחרבחר לבית המדרש צוות מורים ההולם את התפיסה הזאת, הרב הילדסהיימר ראה חשיבות רבה בהזדהות מוחלטת של סגל ההוראהשהזדהו עם מטרותתפיסה ה[[סמינר]]זו, ובנכונותושהביעו להתמסרהתמסרות למוסד עד כדי תשלום מחיר אישי בעד מימוש המטרות הללו, בדומה ל[[סמינר ברסלאו]] ובניגוד לבית הספר הגבוה בברלין, בו התאפיין סגל המוריםהסגל במגוון רחב של דעות פוליטיות-דתיות, שלא בהכרח הלמו את אופי המוסד ואת השקפת העומד בראשו. הרב הילדסהיימר שאף שבית המדרש שלו יצמיח אינטליגנציה אורתודוקסית לוחמת, בשביל לבנותליצור חלופה אורתודוקסית ל"מדע היהדות" של הזרמים המתחרים, ורצה ושתלמידיושתלמידיו יקבלו הכשרה תורנית מעמיקה וכוללת יותר מזו שקיבלו עמיתיהם ב[[בית המדרש הגבוה למדעי היהדות|סמינר הליברלי]] בברלין ובסמינר בברסלאו, ועם זאת שלא ייפלויקבלו פחות מהםהשכלה בהשכלתםמדעית המדעיתמהאחרים.

===תוכנית הלימודים===

אחד החידושים של בית המדרש לרבנים בברלין היה בראייתתפיסת היהודי האורתודוקסי כשותף פעיל בחיים הציבוריים והאקדמיים. לשם כךלכן נדרש כל תלמיד להשלים לימודים אקדמיים באוניברסיטה לפני הסמכתםההסמכה לרבנות. רובםרוב התלמידים למדו ב[[אוניברסיטת פרידריך וילהלם]] הסמוכה. במרכז תוכנית הלימודים בבית המדרש לרבנים,התמקדו עמד לימודבלימוד ה[[תלמוד]] וה[[פוסקים]], והם נועדושנועד לשוות למוסדלמקום אופי של [[ישיבה]], בניגוד למוסדות הלא אורתודוקסייםהאחרים. לפיכך התנאיתנאי החשובמרכזי ביותר להתקבללקבלה למוסד היה ידיעותידע מוקדמותקודם מספיקותמספק בתחום התלמוד. כמו כן,במערך הבחינות בתלמודניתן תפסומקום אתמרכזי המקוםלבחינות המרכזיבתלמוד והמכריע במערך הבחינות, ובמיוחד תרגיליםולתרגילים בהנמקת ההכרעות בפסקי הלכה. בהתאם לרוח המדעית של המוסד, עלנלמדו הלימודגם המסורתי של התלמוד נוספו תחומי לימוד אחרים,תחומים כגון [[משנה|משניות]], [[מדרש|מדרשים]], תשובות ה[[גאונים]], תולדות התפילהה[[תפילה]], ה[[מסורת (יהדות)|מסורה]] וספרות ה[[אגדה (יהדות)|אגדה]]. חקר ספרות [[חז"ל]] היה מקצוע לימוד היסטורי -[[בלשנות|בלשני]], והשלימוונלמדו גם אותושיעורי [[היסטוריה]], [[גאוגרפיה של ארץ ישראל]], בלשנות [[שפות שמיות|שמית]] ו[[מזרחנות]]. משמעותכן מיוחדתנלמדו יוחסה ללימוד ה[[מקרא]], ותפקיד חשוב היה לו[[אפולוגטיקה]] מול מדע המקרא הביקורתי המודרני. המצבבניגוד בו בסמינרלסמינר בברסלאו, הודרבו הוצא החומש מתוכנית הלימודים, בביתאו בית הספר הגבוה בברליןבו הוא נלמד באופן ביקורתי ואילו- בבהמ"דבבית לרבניםהמדרש בברלין הוא נלמד באופן אפולוגטי או בביקורת הביקורת,. משקףבנוסף אולינלמדה יותר מכל את ההבדלים בין שלושת המוסדות הללו. גםבו [[פילוסופיה יהודית]] נלמדה בבהמ"ד בברלין, לא כמקצוע בעל משמעות אידאולוגית, כי אם בלבושבאופן מדעי ובליווי ניתוח טקסטואלי משווה, דוגמתבדומה ההיסטוריהלהיסטוריה והספרותוספרות.

למןמאז [[הקונגרס הציוני העולמי|הקונגרס הציוני העולמי הראשון]] ב[[בזל]] ([[1897]]), הנושאהיווה הפוליטינושא המרכזי,היחס ל{{ה|תנועה הציונית}} שעמדמקור בעיןדיון הסערהומחלוקת בקרב תלמידי ומרצי בית המדרש לרבנים, היה היחס לתנועה ה[[ציונות|ציונית]]. בין חברי הסגל, כמו גם בין התלמידים, לא הייתה תמימות דעים בנושא. היו שתמכו בתנועה, כמו בני משפחת הילדסהיימר [[הרב ד"רוהרב שמואל גרינברג|הרב שמואל גרינברג]], היווהיו שהתנגדו לה, כמו הרבנים יוסף וולגמוט ומשה אוירבך והיו בעלי דעה מורכבת כלפיה. עם זאת, לבית המדרש כמוסד לא הייתה עמדה רשמית בנושא ושררה אהבה ואחווה בקרב חברי הסגל והתלמידים למרות השקפות העולם השונות בנושא עקרוני זה.