Helicobacter pylori – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q180556 |
מ זוטות |
||
שורה 11:
|שם מדעי=Helicobacter pylori
}}
'''הֶלִיקוֹבַּקְטֶר פ{{דגש}}ִילוֹרִי''' ([[שם מדעי]]: '''''Helicobacter pylori''''') הוא [[חיידק]] [[גראם שלילי]]
מושבות ההליקובקטר הפילורי הן הגורם העיקרי להתפתחות דלקות וכיבים בתריסריון ובקיבה (כיבים עיכוליים) והוא גם קשור להתפתחות [[סרטן (מחלה)|סרטן]] הקיבה. מסוגלותו להתפתח ברירית הקיבה, למרות החומציות הגבוהה שלה, נעוצה ביכולתו לייצר את ה[[אנזים]] [[אוריאז]] אשר הופך [[שתנן]] - המצוי בשפע בנוזלי הקיבה - ל[[ביקרבונט]] (מלח הכולל את האניון <sup>-</sup>HCO<sub>3</sub>) ול[[אמוניה]] והללו יוצרים עננה בסיסית שבתוכה יכול החיידק להסתתר בפני חומציות הקיבה.▼
▲מושבות ההליקובקטר הפילורי הן הגורם העיקרי להתפתחות דלקות וכיבים בתריסריון ובקיבה (כיבים עיכוליים) והוא גם קשור להתפתחות [[סרטן (מחלה)|סרטן]] הקיבה. מסוגלותו להתפתח ברירית הקיבה, למרות החומציות הגבוהה שלה, נעוצה ביכולתו לייצר את ה[[אנזים]] [[אוריאז]] אשר הופך [[שתנן]]
החיידק נמצא ב-95%-100% מהחולים עם כיב בתריסריון, וב-75%-85% מהחולים עם כיב קיבה. חשוב לציין שרק 15% מנשאי החיידק יפתחו [[כיב פפטי]], והשאר ייוותרו ללא תסמינים. מחקרים מן השנים האחרונות מצביעים על כך שפגיעתו של ההליקובקטר פילורי היא תוצאה של הפרשת רעלני תאים. קיימים למעלה מ־17 גזעים של הליקובקטר פילורי הנבדלים ביניהם בהפרשת הרעלנים.
[[ארגון הבריאות העולמי]] קבע שהליקובקטר פילורי נחשב כיום כחיידק השכיח ביותר בעולם בגרימת זיהומים באדם.
מעריכים כי כחצי מאוכלוסיית העולם נגועה בחיידק זה,
קיימות ארבע בדיקות לזיהוי הימצאותו של החיידק. הראשונה היא באמצעות [[תבחין נשיפה]], שבו נוטל הנבדק [[איזוטופ]] UREA - C13, איזוטופ יציב לא-רדיואקטיבי: במקרה שהחיידק קיים, האיזוטופ מתפרק בקיבה, ומתקבלים בנשיפה תוצרי פירוק: [[אמוניה]] ו[[פחמן דו-חמצני]]. בדיקה זו קלה, מהירה ונוחה לנבדק. אפשרות שנייה, שאף היא קלה ומהירה, היא בדיקת נוגדנים בדם לחיידק זה. רמת נוגדנים גבוהה מצביעה על הדבקה פעילה של החיידק. בבדיקת [[צואה]] ניתן לגלות, ב-94% מהמקרים, חלבונים הקשורים לחיידק. בדיקה נוספת שנחשבת למהימנה ביותר היא [[ביופסיה]] הנלקחת במהלך בדיקת [[גסטרוסקופיה]]. לדגימה מוסיפים אוראה, ואם נמצא החיידק, מתקבלת שוב אמוניה. בדיקה זו חודרנית, וקשה מהבדיקות הקודמות, שכן היא מחייבת נתינת סם הרגעה ועלולה לגרום לכאבי גרון בימים שלאחר הבדיקה.
שורה 28 ⟵ 24:
מכיוון שהחיידק [[עמידות לאנטיביוטיקה|עמיד]] יחסית ל[[אנטיביוטיקה]], מטפלים בו בשילוב של שני תכשירי אנטיביוטיקה ואף שלושה, ביחד עם תכשיר נוגד חומציות.
את החיידק גילו [[בארי מרשל]] ו[[רובין וורן]], רופא ופיזיולוג [[אוסטרליה|אוסטרלים]]. הם גידלו ב-[[1982]] תרבית של החיידק והעלו את ההשערה כי הוא קשור לאולקוס ולסרטן הקיבה. השערתם לא זכתה לאמונה של הקהילייה המדעית, עד שב-[[1984]] שתה מרשל [[צלחת פטרי]] מלאה בחיידק ופיתח במהרה תסמינים של [[דלקת רפידת הקיבה]], שנעלמו לאחר
== קישורים חיצוניים ==
| |||