וו-שו – הבדלי גרסאות

|שם=וו-שו<br />{{ש}}武术

[[תמונהקובץ:wushu_saber.jpg|שמאל|ממוזער|200px|וו שו מודרני, דרישות פיזיות גבוהות]]

[[תמונהקובץ:shaolin-show.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מופע של שאולין]]

מנזר שאולין התפרסם והתחזק. במהלך ההיסטוריה הארוכה שיחק שאולין-סה תפקיד מדיני ואף ביטחוני חשוב לשלטונות סין. במשך דורות הוא משך מומחים בלוחמה ונצבר בו ידע נרחב מאוד על שיטות לחימה ואימון. מדי פעם הנזירים ניסו להביא סדר בתחום זה, ואז היו נוצרים [[טאו לו]] של סגנונות מחודשים. אבל נכון להיום אין סגנון כזה "שאולין צ'ואן". אלא קיימת קבוצה של שיטות לחימה, דרכי אימון וסגנונות, שקשורים בדרך זו או אחרת לשאולין. השאולין המודרני בסין הגדולה עוסק באיסוף, שימור והפצה של ידע זה. המנזר צבר במשך דורות ידע וניסיון של אנשים-מומחי לחימה שהצטרפו לשורות הנזירים שלו. חיילים, שודדים, נוודים וגם רופאים, פילוסופים ומדענים היו מתקבלים למנזר ורוכשים זהות חדשה. הידע שהם היו מביאים אתם נצבר במנזר ומדי פעם מנהיגי הדת היו יוזמים פעולות עיבוד, תיקון וסידור של שיטות לחימה ואימון. עקב כך עשרות סגנונות יצאו לעולם תחת תווית שאולין צ'ואן. סגנונות של חיות וסגנונות שלא קשורים לחיות, תרגילים של [[צ'י קונג]], סגנונות שנחשבים צפוניים ודרומיים. מדי פעם נזירים, או יוצאי המנזר, היו מעבירים את הידע לאזרחים, וכך היו נוצרים סגנונות חדשים. [[תמונהקובץ:yung_quan.jpg|ימין|ממוזער|100px|סגנון יונג צ'ואן ([[ווינג צ'ון]])]] כך, לפי האגדות נוצרו יונג צ'ון צ'ואן (האביב הנצחי), [[הונג-ג'יה צ'ואן]] (סגנון משפחת הונג), [[באי חה צ'ואן]] (עגור לבן), [[טאנג לאנג צ'ואן]] (גמל שלמה) ועוד רבים. לא קיים סגנון נפרד בשם שאולין צ'ואן. איש הטוען שהוא עוסק בסגנון שאולין חייב לפרט באיזה סוג או מספר סוגים של שאולין צ'ואן הוא עוסק. היום ניתן למצוא מומחי שאולין צ'ואן בכל רחבי סין. המנזר עצמו הוא מוזיאון ומרכז של שימור, מחקר והפצה של הזרם הזה של האומנות. קבוצות "נזירים" (הנזירים האמיתיים בדרך כלל אינם רשאים לצאת מהמדינה) רבות מבקרים במדינות העולם ומציגים מופעים אוטנטיים לעתים יותר, אבל ברוב המקרים פחות. עד היום בתי ספר סיניים בודדים מוכנים באמת להתחלק בידע ומיומנות של זרם שאולין עם האנשים ממערב.

קיימת אגדה וסיפורים עממיים גם על [[מנזר שאולין הדרומי]]. המומחים בתחום היום מביאים ספק רב בקשר לעובדה שאכן היה מנזר כזה. יש בסין אתר ארכאולוגי במחוז פוצאן, אזור צואן-ג'ואו, שמראים לתיירים מהמערב תחת כותרת "מנזר שאולין הדרומי", אבל בסין היו המון מנזרים בכל מיני מקומות ואין שום הוכחה שהוא אכן המנזר האגדי. מאורעות שונים שקרו במנזר הצפוני של שאולין יוחסו מאוחר יותר באגדות עממיות למנזר הדרומי המסתורי. אגדות מספרות שנזירי המנזר הדרומי עסקו בתמיכה ובהדרכה של התושבים בהתנגדות שלהם לפלישה של מנצ'ורים, ואף השתתפו בלחימה בעצמם. כל זה במהלך מאות ה-17 וה-18. כתות מחתרתיות שעסקו בתורות מיסטיות כיבדו מאוד את האגדה על מנזר שאולין הדרומי. הם פעלו תחת קריאה לנקום במנצ'ורים על שריפת מנזר שאולין. אבל האמת היא שמנצ'ורים לא שרפו לא את המנזר הדרומי (אם היה כזה) ולא את הצפוני. המנזרים בכל האזורים בסין נשרפו לפעמים או על ידי איכרים מורדים מהאזור, שלא נתנו כבוד רב לדת הבודהיסטית, או נשרפו בעצמם כתוצאה מתאונה (המבנים היו מעץ). יש רק אזכור אחד לא ישיר על נזירים לוחמים משאולין באזור דרום סין, בספר עתיק "הרישומים של מחוז פוצאן", שבו נכתב שהנזירים פעם עזבו לכמה שנים ואז חזרו, הם היו מסתוריים ולא ידעו עליהם הרבה. הסגנונות המשויכים כיום לזרם הדרומי של שאולין, נולדו בקרב העם בתקופה בה הייתה הגירה רחבה מצפון המדינה דרומה בעת הפלישה של מנצ'ורים במאה ה-17. צפון סין במהלך ההיסטוריה היה עשיר ומפותח יותר מבחינה תרבותית, טכנולוגית וכלכלית, גם מבחינת שיטות וסגנונות לחימה. המנצ'ורים גרמו לנדידה של סינים רבים דרומה וכתוצאה מכך הדרום התקדם והתפתח יותר. סגנונות שאולין שהביאו המהגרים מהצפון (המקומיים קראו להם - "חקה") לדרום, התערבבו עם הסגנונות המקומיים וכך נוצרו "הונגאר", "ווינג צ'ון", "באי חה צ'ואן", "לוחאן צ'ואן" ועוד רבים. הניתוק היחסי של הדרום, וכן ההסתגרות בתוך המשפחה שמאפיינת משפחות בדרום, וכן פלישת המנצ'ורים, והפעילות המחתרתית כנגדם, גרמו לחוסר בידע הרשום ובתיעוד ההיסטוריה האמיתית של סגנונות דרומיים. מאסטר צאי יוי-מינג (ימין) יצר במאה ה-19 סגנון חדש על בסיס סגנונות דרומיים וצפוניים שמשייכים לפעמים לשאולין הדרומי (וו-צ'ו-חה-יאנג צ'ואן) וחלק ממנו – טאו לו שנקרא "סאן ג'אן" (שלוש מלחמות) הגיע לאי [[אוקינאווה]], קיבל שם את השם "[[סנטין]]", והיום נכלל ב[[קאטות]] בסיסיות של סגנון [[קראטה]] ידוע [[גוג'ו-ריו]].

[[תמונהקובץ:kunlunpai.jpg|ימין|ממוזער|200px|סון לאושי - מומחה בסגנונות קונלון]]

[[תמונהקובץ:jibengong.jpg|ימיןשמאל|ממוזער|200px|ג'י בן גונג - תרגול בסיסי בוו שו מודרני]]במאות ה-16-17 עם ירידה בחשיבות של לחימה פנים מול פנים ועלייה בשימוש של נשק חם התפתח התחום התחרותי. כל זה הביא במאה ה-19 לדעיכה של אמנויות הלחימה בצורתם המסורתית. תכונות ייחודיות של אמנויות לחימה סיניות כמו הדגשה של פיתוח האנרגיה הפנימית, תכונות רוחניות ונפשיות, השפעה חיובית במיוחד על הבריאות גרמו להתחדשות שלהם בתקופה המודרנית. צורך באומנויות כאלה בדרכם הישנה אפילו בתור הגנה עצמית אינה קיימת יותר בחברה. לוחמים שנוצרו בשיטות האימון של וו-שו מסורתי לא היו מתקבלים בחברה מערבית חוץ מיחידות בודדות של הקומנדו הצבאי או בכוחות המשטרה המיוחדות. כמעט ולא קיימת דרישה לאנשים כאלה היום, והם אינם מוערכים כמו פעם. אומנם, אמנויות לחימה מאפשרות לפתוח בפני האיש המודרני את העולם החסר של רוחניות והתפתחות העצמית המעשירות את חייו ואלה הן התכונות המודגשות היום באימוני וו-שו.

* {{ויקישיתוף בשורה|Category:Wushu_(sport)Wushu}}