לוס אנג'לס לייקרס – הבדלי גרסאות

הלייקרס קבעו שיא נוסף בעונת 1971-72, כאשר ניצחו 69 משחקים במהלך העונה הסדירה, ומסיימים במאזן, 69-13; שיא זה יחזיק מעמד כמעט רבע מאה, עד אשר ה[[שיקגו בולס]] ינצחו 72 משחקים בעונת 1995-96. הלייקרס הובילו את הליגה בנקודות, כדורים חוזרים, ואסיסטים, והמאמן ביל שרמן זכה בתואר [[מאמן השנה ב-NBA{{כ}}|מאמן השנה]]. בפלייאוף, הביסו הלייקרס בחצי גמר המערב את השיקגו בולס, 4-0, ובגמר המערב גברו על המילווקי באקס בשישה משחקים, 4-2. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס שוב את הניו יורק ניקס, למרות העדרו של ויליס ריד עקב פציעה בברכו הצליחו הניקס להפתיע ולגבור על הלייקרס במשחק הראשון בסדרה, 114-92, בלוס אנג'לס, וגנב את יתרון הבייתיותהביתיות. הלייקרס התאוששו במהרה וניצחו את ארבעת המשחקים הבאים בסדרה, ודהרו לאליפות לאחר חמישה משחקים, 4-1, הלייקרס זכו באליפות הראשונה של המועדון מאז שנת 1954, והראשונה מאז המערב ללוס אנג'לס, [[וילט צ'מברליין]] נבחר ל-MVP של סדרת הגמר.

לכארים עבדול ג'באר הייתה עונה נפלאה, שבסיומה זכה בפרס ה-MVP השישי בקריירה, ואת העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 60-22. בפלייאוף, ברו על הלייקרס על ה[[פיניקס סאנס]] בחצי גמר המערב, 4-1, ובגמר המערב על הסיאטל סופרסוניקס בתוצאה זהה, 4-1. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את ה[[פילדלפיה 76]] בהנהגתו של [[ג'וליוס אירווינג]], לאחר שני המשחקים הראשונים בלוס אנג'לס הייתה הסדרה בשוויון 1-1, וה-76ers הצליחו לגנוב את יתרון הבייתיותהביתיות מהלייקרס. אך, תנופתם של ה-76ers לא החזיקה זמן רב לאחר שבמשחק השלישי בפילדלפיה התאוששו הליקרס וניצחו, 111-101, פילדלפיה הצליחה להשוות שוב את הסדרה במחק הרביעי, 2-2, לאחר ניצחון 105-102 בפילדלפיה, במשחק החמישי שנערך בלוס אנג'לס גברו הלייקרס, 108-103 עם מהלך של 3 נקודות של ג'באר שהכריע את התמודדות. אל המשחק השישי שנערך בפילדלפיה, הגיעו הלייקרס ללא ג'באר הפצוע בקרסול, הוא לא הורשה אפילו לצאת לנסיעה לפילדלפיה עקב הנפיחות בקרסול, מאמן הלייקרס פול וסטהאד עשה צעד אמיץ, כשביקש ממג'יק ג'ונסון לשחק בתפקיד הסנטר, מג'יק נענה לאתגר והלילה היה שייך לו כאשר סיים את המשחק עם 42 נקודות, 15 כדורים חוזרים, 7 אסיסטים, 3 חטיפות, וחסימה אחת, "זה היה מדהים, פשוט מדהים", אמר ג'וליוס אירווינג שקלע 27 נקודות עבור פילדלפיה. הלייקס ניצחו את המשחק השישי 123-107, ואת הסדרה כולה, 4-2 וזכו באליפות ה-5 בהיסטוריה של המועדון.

למרות זאת, תחת הדרכתו של המאמן הראשי החדש [[פאט ריילי]], הלייקרס השתפרו וסיימו אתה עונה הסדירה במאזן, 57-25. בפלייאוף, הביסו הלייקרס בסוויפ, 4-0, את ה[[פיניקס סאנס]] ובגמר המערב הביסו בסוויפ, 4-0, את ה[[סן אנטוניו ספרס]]. בגמר ה-NBA, פגשו הלייקרס את הפילדלפיה 76 שנהנתה מיתרון הבייתיותהביתיות. אך כבר במשחק הראשון של הסדרה הצליחו הלייקרס לבטל את יתרון זה כאשר ניצחו בפילדלפיה, 124-117, בחמשת המשחקים הבאים בסדרה הצליחה כל קבוצה לשמור על הביתיות והלייקרס זכו באליפות השישית של המועדון לאחר שישה משחקים, 4-2, כאשר מג'יק ג'ונסון זוכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. בפגרה, מצאו את עצמם הלייקרס עם הבחירה הראשונה ב[[דראפט 1982]], תודות לטרייד שביצעו שנתיים קודם לכן עם ה[[קליבלנד קבאלירס]]. בחירה זו ציינה את הפעם הראשונה בהיסטוריה של ה-NBA שלאלופה המכהנת הייתה שמורה הזכות לבחור ראשונה בדראפט. הלייקרס ניצלו בחירה זו כדי לבחור את [[ג'יימס וורת'י]]. וורת'י הציג עונת רוקי חזקה, אך לקראת סיומה של העונה הסדירה שבר את רגלו, אליו הצטרפו פציעות של שחקני מפתח נוספים במהלך הפלייאוף, [[בוב מקאדו]] ו[[נורם ניקסון]]. את עונת, 1982-83 הסדירה סיימו הלייקרס במאזן, 58-24, בפלייאוף, גברו הלייקרס בחצי גמר המערב על ה[[פורטלנד טרייל בלייזרס]], 4-1, ובגמר המערב על ה[[סן אנטוניו ספרס]], 4-2. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את הפילדלפיה 76 עונה שנייה ברציפות, אך הפעם לא יכלו לפילדלפיה הפייבוריטית ונוצחו בסוויפ, 0-4.

בעונת 1983-84 הצטרף [[ביירון סקוט]] לאחר שנבחר כבחירה ה-4 הכללית ב[[דראפט 1983]] בידי ה[לוס אנג'לס קליפרס|סן דייגו קליפרס]] והועבר מיידית ללייקרס תמורת נורם ניקסון הפופולארי, והלייקרס החלו את העונה בשאגה. ב-5 באפריל 1984, [[כרים עבדול ג'באר]] הפך לקלעי המוביל בהיסטוריה של ה-NBA במשחק מול ה[[יוטה]] ג'אז, בו שבר את שיאו של [[וילט צ'מברליין]] שעמד על 31,419 נקודות. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן, 54-28, בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על ה[[סקרמנטו קינגס|קנזס סיטי קינגס]], 3-0, בחצי גמר המערב על ה[[דאלאס מאבריקס]], 4-1, ובגמר המערב על ה[[פיניקס סאנס]], 4-2. בגמר ה-NBA, פגשו הליקרס את יריבתם הוותיקה ה[[בוסטון סלטיקס]], שבשורותיה כיכבו, [[לאי בירד]], [[קווין מקהייל]], [[רוברט פאריש]], [[דניס ג'ונסון (כדורסלן)|דניס ג'ונסון]], ו[[דני איינג']]. הסדרה התאפיינה במאבקים עיקשיים בין השחקנים, כאשר המשחקים: 1, 2, 5, ו-7 מתקיימים בבוסטון גארדןבמהלך חודש יולי החם והלח. הסדרה הייתה למפגש חוזר לו ציפו זמן רב לאחר שהיריבות בין המועדונים התעוררה מחדש ע הצטרפותם של מג'יק ג'ונסון ולארי בירד ב[[דראפט 1979]]. לאחר שהלייקרס ניצחו את המשחק הראשון, 115-109, בבוסטון, וזאת לאחר ש-36 שעות בלבד קודם לכן גברו הלייקרס על הפיניקס סאנס בגמר המערב. במשחק השני שהתקיים אף הוא בבוסטון, איבוד כדור של וורת'י הביא לסל בהתקפה מתפרצת של [[ג'ראלד הנדרסון]] 13 שניות לסיום המשחק ששלח את המשחק להארכה, בה הצליחו הסלטיקס לנצח, 124-121. במשחק השלישי שהתקיים באולם הפורום בלוס אנג'לס, הביסו הלייקרס את הסלטיקס 137-104, כאשר מג'יק ג'ונסון קובע שיא למשחק בסדרת גמר ה-NBA עם 21 אסיסטים. במשחק הרביעי הובילו הלייקרס ב-5 נקודות יתרון כאשר נותרה פחות מדקה לסיום ההתמודדות, אך סדרה של טעויות של הלייקרס ומג'יק ג'ונסון איפשרו לסלטיקס להשוות את המשחק ולשלוח אותו להארכה. בהארכה עלו הלייקרס ליתרון מוקדם, אך, עברה שישית שנויה במחלוקת של ג'באר שינתה את המומנטום של המשחק שינוי שאיפשר לסלטיקס לנצח, 129-124. המשחק זכור בעיקר בעברה הקשה שביצע קווין מקהייל מסלטיקס על [[קורט ראמביס]] מהלייקרס כשזה שעט לעבר הסל בהתקפה מתפרצת, עברה שעוררה את הצד הפיזי של היריבות בין המועדונים. לארי בירד התחכך עם גב'אר בשלב מאורח של הרבע השלישי, ואילו [[סדריק מקסוול]] סימן סימן של חניקה על צווארו לאחר שג'יימס וורת'י החטיא שתי זריקות עונשין מסמל את וורת'י כאחד שאינו עומד בלחץ. בנוסף, דחף בירד את שחקן הלייקרס, [[מייקל קופר]] מחוץ לקווי המגרש בזמן מאבק על כדור חוזר. עתה, משהסדרה עמדה בשוויון 2-2, המשחק החמישי בסדרה שהתקיים בבוסטון זכור בעיקר עקב החום הרב ששרר בבוטון גארדן, בגארדן המיושן לא הייתה מערכת מיזוג אוויר ולמרות המאווררים שהופעלו ברחבי האולם הטמפרטורה הרקיעה למעבר ל-37 מעלות צלזיוס, עקב הטמפרטורות הגבוהות הסלטיקס ערכו את החימום בביגוד קצר, ובלון חמצן הובא כדי ספק חמצן לכרים עבדול ג'באר המזדקן. לארי בירד קלע במשחק 34 נקודות כאשר הסלטיקס ניצחו 121-103. הייתה זו הפעם האחרונה בה קבוצה עם יתרון בייתיותביתיות בסדרה מארחת את המשחק החמישי בסדרה, לאחר שבעונה לאחר מכן שונה פורמט משחקי הפלייאוף ל-2-3-2 (שני משחקי בית שלושה משחקי חוץ ושני משחקי בית, לקבוצה בעלת יתרון הבייתיותהביתיות). במשחק השישי, הצליחו הלייקרס להשוות את הסדרה לאחר ניצחו 119-108, כאשר ג'באר מצטיין עם 30 נקודות ו-10 כדורים חוזרים. במשחק ענו הלייקרס לטקטיקה הקשוחה של הבוסטון כאשר ג'יימס וורת'י דחף לבסיס הסל את סדריק מקסוול מהסלטיקס. לאחר סיום המשחק השליכו אוהדי הלייקרס בירה על שחקן הסלטיקס מייקל קאר כשהוא ירד לחדר ההלבשה, תקרית שגרמה לתיוגה את הסדרה כ"מלחמה כוללת".

מודאג מגילו המתקדם של ג'באר (39), שינה מאמן הלייקרס פאט ריילי את מרכז כובד ההתקפה של הקבוצה בעונת 1986-87 והעבירו למג'יק ג'ונסון. האסטרטגיה עבדה, והלייקרס הגיעו למאזן 65-17 בסיומה של העונה הסדירה, כאשר מג'יק ג'ונסון זוכה בפרס ה-MVP של העונה הסדירה. ראוי לציון כי למרות שתקופת ה"שואו טיים" של הלייקרס הייתה ידועה ביכולות ההתקפיות של הקבוצה, גם החלק ההגנתי במשחקם של הלייקרס היה איכותי, [[מייקל קופר]] נבחר ל[[שחקן ההגנה של העונה ב-NBA|שחקן ההגנה של העונה]] לשנת 1987. בפלייאוף, לאחר שגברו בסוויפ על הדנוור נאגטס, 3-0 בסיבוב הראשון, המשיכו הלייקרס וגברו על ה[[גולדן סטייט ווריורס]], 4-1, בחצי גמר המערב. הלייקרס המשיכו לדהור וגברו בגמר המערב על ה[[סיאטל סופרסוניקס]] בסוויפ, 4-0. בגמר ה-NBA נפגשו הלייקרס שוב עם יריבתם הגדולה הבוסטון סלטיקס, בפעם השלישית בארבע השנים האחרונות. לאחר שנחו היטב לפני סדרת הגמר, לאחר שגברו על סיאטל בסוויפ, התייצבו הלייקרס למשחק הבייתיהביתי הראשון בסדרה מול הסלטיקס שהגיעה תשושה ופגועה לאחר סדרה קשה בת שבעה משחקים מול הדטרויט פיסטונס, הלייקרס לא התקשו במשחק וניצחו, 126-113, שהמצטיין שבשורותיהם היה מג'יק ג'ונסון עם 29 נקודות, 13 אסיסטים, ו-8 כדורים חוזרים. במשחק השני משיכו הלייקרס את התנופה ודהרו לניצחון 141-122, מג'יק ג'ונסון קלע 22 נקודות ומסר 20 אסיסטים. במשחק השלישי שהתקיים בבוסטון הצליחו הסלטיקס להתאושש כשניצחו, 109-103 עם 30 נקודות ו-12 כדורים חוזרים של [[לארי בירד]] בעוד בלייקרס המנוצחים מצטיין שוב [[מג'יק ג'ונסון]] עם 32 נקודות, 11 כדורים חוזרים, ו-9 אסיסטים. הלייקרס המשיכו והשתלטו על הסדרה לאחר שהצליחו לנצח את המשחק הרביעי שהתקיים בבוסטון גארדן, 107-106, עם 29 נקודות של ג'ונסון שקלע את סל הניצחון 2 שניות לסיום. הסלטיקס היו חייבים לנצח את המשחק החמישי והצליחו לנצח בבוסטון, 123-108, מג'יק ג'ונסון שוב הצטיין במדי הלייקרס המנוצחים עם 29 נקודות, 12 אסיסטים, 8 כדורים חוזרים, ו-4 חטיפות. היה זה משחק הפלייאוף האחרון ששוחק באולם המיתולוגי של הבוסטון סלטיקס, [[הבוסטון גארדן]]. הסדרה חזרה ללוס אנג'לס למשחק השישי, ג'באר היה הקלע המוביל עם 32 נקודות, שהובילו את הלייקרס לניצחון, 106-93, ולזכייה עשירית באליפות ה-NBA. מג'יק ג'ונסון המשיך להצטיין עם 16 נקודות, 19 אסיסטים, ו-8 כדורים חוזרים. "מג'יק הוא גדול, שחקן כדורסל גדול", ציין לארי בירד מהסלטיקס בסיום המשחק, "הטוב ביותר שאני ראיתי", ואכן, מג'יק זכה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר ובטבעת אליפות רביעית.

עתה כאשר כל מועדון בליגת ה-NBA ראה בלייקרס כקבוצה שיש לנצח, עדיין הצליחו הלייקרס למצוא דרכים לנצח, כשהם מסיימים את העונה הסדירה עם המאזן הטוב בליגה, 62-20, וזוכים באליפות השביעית ברציפות של הבית הפאסיפי. בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על הסן אנטוניו ספרס, 3-0, ובחצי הגמר על ה[[יוטה ג'אז]] בשבעה משחקים, 4-3, וזאת לאחר שהג'אז כבר הובילו 2-1, לאחר שלושה משחקים. בגמר המערב פגשו הלייקרס את ה[[דאלאס מאבריקס]] ולאחר שישה משחקים לא הצליחה אף קבוצה לנצח בחוץ, המגמה לא השתנתה גם במהלך המשחק השביעי והמכריע, בו נהנו הלייקרס מיתרון הבייתיותהביתיות וניצחו, 117-102 ועלו לגמר ה-NBA. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את הדטרויט פיסטונס, במהלך העונה הסדירה נפגשו שתי הקבוצות פעמיים בהן הצליחו הלייקרס לנצח. הפיסטונס הפתיעו את הלייקרס במשחק הראשון כאשר הצליחו להשתלט עליו בדקות האחרונות של המחצית הראשונה לאחר שני סלי 3 נקודות של [[ביל למביר]] והורידו את הפיסטונס למחצית ביתרון, 57-40, עם תחילת המחצית השנייה לא הביטו הפיסטונס לאחור וניצחו את המשחק 105-93. הלייקרס התאוששו במשחק השני וניצחו את הפיסטונס, 108-96, עם 26 נקודות של ג'יימס וורת'י. עתה עברה הסדרה לדטרויט, במשחק השלישי הצליחו הלייקרס להשיב לעצמם את יתרון הבייתיותהביתיות לאחר ניצחון, 99-86. הפיסטונס עדיין לא הרימו ידיים והצליחו לנצח את שני המשחקים הבאים בדרויט והסדרה שבה ללוס אנגלס כאשר הפיסטונס ביתרון, 3-2. במשחק השישי היה צמוד לכל אורכו והלייקרס שהיו עם הגב לקיר הצליחו לצאת כידם על העליונה עם ניצחון, 103-102, לאחר עברה שנויה במחלוקת שביצע ביל למביר על כרים עבדול ג'באר שקלע את שתי זריקות העונשים והעניק ללייקרס את הניצחון. במשחק השביעי והמכריע שהתקיים בלוס אנג'לס, התעלה ג'יימס וורת'י עם טריפל דאבל של 36 נקודות, 16 כדורים חוזים, ו-10 אסיסטים, שהתברר כטריפל דאבל היחיד בקריירה של וורת'י.<ref>[http://sports.espn.go.com/nba/playoffs/2010/columns/story?columnist=hollinger_john&page=BestFinalsGame-Individual-3 על הטריפל דאבל של וורת'י]</ref> הלייקרס ניצחו במשחק הפכפך, 108-105 וזכו באליפות ה-11 של המועדון, [[ג'יימס וורתי']] נבחר ל-MVP של סדרת הגמר. כחוט השערה הצליחו הלייקרס לעמוד בהבטחתו של ריילי. כשהגיל נותן את אותותיו בכרים עבדול ג'באר, היה על מגי'ק ג'ונסון לשאת בנטל ההתקפה.

[[מגי'ק ג'ונסון]] הפך למוסר האסיסטים הטוב בהיסטוריה של ה-NBA, כשהוא עובר את [[אוסקר רוברטסון]], בעונת 1990-91, כאשר פילוסופית המשחק החדשה של דנאלבי כפתה על הקבוצה משחק איטי ושקול, בניגוד להתקפות המתפרצות של קבוצות ה"שואו טיים" תחת שרביט האימון של פאט ריילי. לאחרהתחלה איטית, סיימו הלייקרס את העונה הסדירה במאזן, 58-24. בפלייאוף, גברו הלייקרס על היוסטון רוקטס, 3-0, בסיבוב הראשון, ובחצי גמר המערב, 4-1 על ה[[גולדן סטייט ווריורס]], בגמר הערב, גברו הלייקרס על ה[[פורטלנד טרייל בלייזרס]], 4-2. הלייקרס העפילו לגמר ה-NBA שם פגשו את ה[[שיקגו בולס]] עם [[מייקל ג'ורדן]], ולמרות כי הצליחו לנצח את המשחק הראשון בסדרה בשיקגו, 93-91, ולקחת את יתרון הבייתיותהביתיות, השתלטו הבולס על הסדרה וניצחו את ארבעת המשחקים הבאים בדרך לניצחון, 4-1, ולאליפות הראשונה בהיסטוריה של השיקגו בולס.

בעונת 2008-09 הייתה ללייקרס רק מטרה אחת, טבעת אליפות. בחודש ינואר, שוב הפסידו הלייקרס את אנדרו ביינום עקב פציעה, ביינום הצליח לחזור רק למשחקים האחרונים של העונה הסדירה. גם בלעדיו הצליחו הלייקרס לסיים את העונה הסדירה במאזן 65-17, משחק אחד אחרי ה[[קליבלנד קבאלירס]] שסיימו את העונה הסדירה במאזן 66-16, וכמדורגת ראשונה בליגה. בפלייאוף, דילגו הלייקרס בקלות מעל ה[[יוטה ג'אז]] כשגברו עליהם בסיבוב הראשון בחמישה משחקים 4-1. בחצי גמר המערב, נתקלו הלייקרס במשוכה גבוה בדמות ה[[יוסטון רוקטס]], ולמרות כי הרוקטס היממו את אוהדי הלייקרס בסטייפלס סנטר שבלוס אנג'לס, לאחר שגברו על הלייקרס במשחק הראשון בסדרה 100-92, הלייקרס התאוששו ונצחו את שני המשחקים הבאים בסדרה, אחד מתוכם ביוסטון כדי להשיב לעצמם את יתרון הבייתיותהביתיות. יוסטון ניצחה את המשחק הרביעי 99-87 והשוותה ל-2-2. במשחק החמישי בלוס אנג'לס התפוצצו הלייקרס על המגרש כשניצחו 118-78 ועלו ליתרון 3-2 בסדרה, הרוקטס עוד הצליחו לנצח את המשחק השישי ביוסטון 95-80, אך הלייקרס הצליחו לסגור עניין במשחק השביעי והמכריע, שהיה חד צדדי ברובו, 89-70 ולנצח את הסדרה 4-3. בגמר המערב פגשו הלייקרס את ה[[דנוור נאגטס]], כמו מול יוסטון לא הצליחו הלייקרס לשמור על יתרון הבייתיותהביתיות שלהם לאחר שני משחקי הבית הראשונים בסדרה, לאחר שנוצחו במשחק השני 103-106. הלייקרס התאוששו במהרה וניצחו את המשחק השלישי שהתקיים בדנוור 103-97, הנאגטס עדיין הצליחו להגיע לשוויון 2-2 בסדרה לאחר שניצחו את המשחק הרביעי שהתקיים בדנוור 120-101. אך, הלייקרס השתלטו סופית על הסדרה כשניצחו את המשחק החמישי 103-94 בסטייפלס סנטר, והביסו את הנאגטס באולמם הבייתיהביתי, פפסי סנטר, במשחק השישי, 119-92 וניצחו את הסדרה כולה 4-2. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את ה[[אורלנדו מג'יק]] ולמרות כי כמה משחקים היו צמודים שלטו הלייקרס במהלך הסדרה וניצחו 4-1 וזכו באליפות ה-15 בתולדות המועדון והראשונה מזה 7 שנים. [[קובי בריאנט]] נבחר ל-[[MVP של סדרת הגמר ב-NBA{{כ}}|MVP של סדרת הגמר]].

ב-3 ביולי 2009, החתימו הלייקרס את הפורוורד של היוסטון רוקטס, [[רון ארטסט]] על חוזה לחמש שנים כדי שיחליף את [[טרבור אריזה]] שחתם אצל הרוקטס. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 57-25 וזכו שוב באליפות הבית הפאסיפי ובאליפות אזור המערב. בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על ה[[אוקלהומה סיטי ת'אנדר]] בשישה משחקים 4-2, ובחצי גמר המערב לא התקשו מול ה[[יוטה ג'אז]] וגברו עליהם בסוויפ 4-0. בגמר המערב פגשו הלייקרס את ה[[פיניקס סאנס]] וגברו עליהם לאחר שישה משחקים 4-2. הלייקרס הגיעו לגמר ה-NBA בפעם השלישית ברציפות ופגשו שוב את יריבתם הוותיקה ה[[בוסטון סלטיקס]], ולאחר שני המשחקים הראשונים בסדרה שהתקיימו בלס אנג'לס עמדו הקבוצות בשוויון 1-1 כשהסלטיקס מעבירים אליהם את יתרון הבייתיותהביתיות. הלייקרס התאוששו וכבר במשחק הבא הצליחו להחזיר לעצמם את יתרון הבייתיותהביתיות לאחר שגברו על הסלטיקס 91-84 בבוסטון. מכאן הצליחו שתי הקבוצות לשמור על הבייתיותהביתיות שלהן כאשר הסלטיקס מנצחים את שני המשחקים הבאים בסדרה שהתקיימו בבוסטון ועלו ליתרון 3-2 בסדרה. הלייקרס ניצחו את המשחק השישי בסדרה שהתקיים בלוס אנג'לס 89-67, והבמשחק השביעי והמכריע שהתקים בלוס אנג'לס והיה צמוד לכל אורכו גברו הלייקרס על הסלטיקס 83-79 וזכו באליפות ה-16 בהיסטוריה של המועדון. קובי בריאנט זכה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר.

קוק היה בעלים פעיל הרבה יותר משורט, ופקח על פעולות המועדון. הוא מימן באופן אישי את הקמת אולם [[הפרום (קליפורניה)|הפורום]] בשנת 1967 בעלות של 16.5 מיליון דולר.<ref>[http://news.google.com/newspapers?id=TE5OAAAAIBAJ&sjid=KxQEAAAAIBAJ&pg=3797,6329168&dq=lakers+kent+jerry-buss&hl=en קוק ממן את בניית אולם הפורום]</ref> הוא החזיק בבעלות על המועדון עד לשנת 1979 בה הוא מכר את הלייקרס, את מועדון ה[[הוקי קרח]] מליגת ה-[[NHL]] ה[[לוס אנג'לס קינגס]], את אולם הפורום, וכמה נכסי [[נדל"ן]] לבעלים הנוכחי של המלייקרס ג'רי באס תמורת 57 מיליון דולר.<ref>[http://news.google.com/newspapers?id=giBSAAAAIBAJ&sjid=gTUNAAAAIBAJ&pg=6765,3669629&dq=lakers+kent+jerry-buss&hl=en באס רוכש את הלייקרס]</ref> קוק נאלץ למכור את המועדון מאחר שהיה שרוי בתהליך גירושים יקר. באס היה מהנדס כימיכלים ופרופסור לשעבר ב[[אוניברסיטת דרום קליפורניה]] שהתעשר מעסקאות נדל"ן. פיליפ אנשוטז קנה חלק ממניות המועדון בשנת 1998, ועד לשנת 2010 החזיק גם כוכב הקבוצה לשעבר [[מג'יק ג'ונסון]] במיעוט ממניות הבעלות על המועדון.<ref>[http://lakersblog.latimes.com/lakersblog/2010/10/magic-johnson-sells-his-part-of-the-lakers.html מג'יק ג'ונסון מוכר את חלקו בלוס אנג'לס לייקרס]</ref> באס החל מגמה המאפשרת לספונסרים להוסיף את שמם לאולם הבייתיהביתי של המועדון כאשר הוא שינה את שם אולם הפורום שבלוס אנג'לס לגרייט וסטרן פורום בשנת 1988. באולם עצמו החלו רשתות מזון מהיר להציע לאוהדי הלייקרס פריטי מזון חינם אם הלייקרס היו מחזיקים את יריבתם על מתחת ל-100 נקודות, או תשורות אחרות.