הבדלים בין גרסאות בדף "צבי אריה סלור"

הוסרו 22 בתים ,  לפני 7 שנים
הוא נולד ב[[ירושלים]] ובהיותו נער נתקל ב[[קצין]] טורקי הפוגע בכבודה של אישה יהודיה. הוא היכה את הקצין מכות נמרצות וכדי להצילו מעונש מוות הבריחו אותו הוריו ל[[גרמניה]].
 
סלור למד רפואה במשך שלוש שנים ב[[המבורג]] אבל יצר הנדודים גבר עליו וביחד עם חברו יצא למסע נדודים ברחבי [[אירופה]]. כעבור שנתיים התגייסו השניים ל[[לגיון הזרים]] ה[[צרפת|צרפתי]] ונשלחו לשרת ב[[מאוריטניה]]. לאחר שנתיים מאסו בשירות הצבאי והחליטו לערוק למרות שידעו שגזרכי דיןהעונש מוותעל מרחףעריקה עלהוא ראשםמוות.
 
בהיותם במדבר התנפלו עליהם שודדים ששדדו את נשקם ורצו להרוג אותם. סלור שדיבר [[ערבית]] הציג את עצמו וחברו כתיירים מוסלמים מטורקיה ושכנע את השודדים לא להרוג אותם כי בין כה וכה הם ימותו במדבר ללא אוכל ומים.
 
לאחר ששוחררו על ידי השודדים נישבו השניים על ידי נוודים [[ברברים (עם)|ברברים]] שהפכו אותם ל[[עבד|עבדים]]. שנה שלמה הם עבדו בכריתת שיחי ה[[רותם]] המדברי להסקה. כשחלה אחד מבני השבט התנדבו השניים לרפאו ובהצלחהוהצליחו. שמם יצא למרחוק וחולים רבים משבטי הברברים בדרום [[מרוקו]] נהרו אליהם.
 
בשלב מסוים הציע ראש השבט לסלור את בתו לאישה. סלור חשש כי סירוב יסכן את חייו וניאות להינשאונישא לה. בשנת [[1899]] נולדה לו בת.
 
לבסוף הצליחו השניים להימלט ולהגיע ל[[מרקש]]. בהיותם עריקים הם בקשוביקשו מקלט בביתו של הרב היהודי במקום.
 
לאחר שלושה חודשים חלתה בתו של מלך מרוקו. המלך העביר קול קורא בארצו להתפלל לשלום בתו ובאותה העת הוכרז שאם היא תמות יוצאו כל היהודים במרוקו להורג.
===שובו לארץ ישראל===
[[קובץ:בית הקברות לפליטי תל אביב בכפר סבא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הקברות לפליטי תל אביב בכפר סבא]]
בשנת [[1901]] חזר סלור ל[[ארץ ישראל]] לאחר שקיבל רשות מהמלך. הוא התיישב ב[[פתח תקוה]] ובשנת [[1911]] פתח מרפאה ו[[בית מרקחת]] במושבה [[כפר סבא]]. התוארתוארו הרשמי שלו היה רוקח-חובש היות שלא הוסמך כרופא אולם בימי הטורקים לא הקפידו על כך והוא שימש למעשה גם כ"רופא".
 
ב[[מרץ]] [[1917]] בעת מלחמת העולם הראשונה, עם התקדמות ה[[בריטניה|בריטים]], הוטלה גזירת גירוש על 9,000 יהודי תל אביב ו[[יפו]]. בתל אביב הוקם וועד הגירה מרכזי בראשות [[מאיר דיזנגוף]] שתפקידו היה לסייע לוועדי ההגירה המקומיים בקליטתם ובטיפולם במגורשים. רבים העדיפו להגיע לכפר סבא בגלל קרבתה לתל אביב. בחירה זו התבררה עד מהרה כטעות. במושבה היו רק כמה עשרות תושבים שלא יכלו לקלוט את המגורשים שמספרם הגיע למעלה מ-1200 נפש. לא היו מקומות דיור, תעסוקה, מזון ותנאי תברואה. המגורשים בנו סוכות ביער ה[[אקליפטוס|אקליפטוסים]] המוכר כיום בכפר סבא כ "יער אוסישקין".
 
סלור נטל על עצמו לטפל במגורשים. הוא בנה בית חולים מאולתר וטיפל בחולי ה[[מלריה]] ו[[טיפוס הבטן]] שהיו נפוציםשהתפרצו בגלל תנאי ההגיינה הירודים וחוסרוהמחסור במים זורמים. הוא טיפל ללא תמורה כספית ואף קנה בכספו חיטה בכפרים הערביים הסמוכים. באחת הפעמים אסרו הטורקים את הגברים והובילו אותם ל[[טול כרם]] סלור יצא מיד ושכנע את ה[[פחה]] לשחרר אותם.
 
המחלות עשו שמות במגורשים. 248 גברים נשים וטף נפטרו ונקברו בבית הקברות שהוא היום בית הקברות הצבאי וגן הזיכרון. במקום רק 47 מצבות, ברובן אנונימיות.