נתיב הכף – הבדלי גרסאות

הדרך הימית להודו, מקור ה[[תבלין|תבלינים]], ולשאר חלקי העולם הלא-נודעים שב[[האוקיינוס ההודי|אוקיינוס ההודי]], נשלטה בתחילה על ידי הפורטוגזים. בשנים [[1498]] - [[1635]], הפליגו מ[[ליסבון]] למזרח 917 [[ארמדה|ארמדות]]. ניסיונות מצד [[צרפת|צרפתים]], ביניהם גם זה של [[ז'אן פרמנטיאר]], שהפליג ל[[סומטרה]] ב-[[1529]], לא היוו איום על ה[[מונופול]] הפורטוגזי. ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] החלו ה[[האימפריה ההולנדית|הולנדים]] וה[[האימפריה הבריטית|אנגלים]] גם הם להפליג למזרח בנתיב הכף, ולהקים שם [[פייטוריה|תחנות סחר]], ובכך תמה תקופת ה[[הגמוניה]] של פורטוגל בשיט באוקיינוס ההודי.

 

 

בעבר נודעה לנתיב הכף חשיבות מסחרית ו[[פוליטיקה|פוליטית]] רבה. בזכותו התפתחה מאוד ה[[כלכלה]] של פורטוגל. זאת, כל עוד לא נאלצו קברניטי [[האימפריה הפורטוגזית]] למקד את תשומת לבם בזירות אחרות, בעיקר [[ברזיל]]. גם בכלכלה העולמית יוחסה לנתיב הכף חשיבות עליונה בעבר, עד פתיחת [[תעלת סואץ]] לשיט ב-[[1869]]. כאשר סגרה [[מצרים]] את תעלת סואץ לשיט בין השנים [[1967]] - [[1975]], שב נתיב הכף למוקד תשומת הלב העולמית, כמסלול חלופי חיוני לאספקת [[נפט]] למערב.