יהודה בן טבאי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
לא נחוץ - המקור כבר כתוב |
|||
שורה 30:
לטענתם, בימי המלך ה[[חשמונאים|חשמונאי]] [[אלכסנדר ינאי]], הרג ינאי את כל חכמי ישראל בארץ, ורק שניים הצליחו להינצל: יהודה בן טבאי ו[[שמעון בן שטח]]. בעוד שיהודה בן טבאי שימר את התורה הכתובה, והמשיך את המסורת הפרשנית מימי המקרא, שמעון בן שטח ברח ל[[אלכסנדריה העתיקה|אלכסנדריה]] ב[[מצרים התלמיית|מצרים]], ואסף סביבו את כל הפרושים שפרשו מדרך התורה הכתובה. מאחר ש[[שמעון בן שטח]] היה אחיה של [[שלומציון המלכה]] - אמו של אלכסנדר ינאי, הצליחה שלומציון להשפיע על בנה, ובכך ינאי אישר לשמעון בן שטח לחזור לארץ, מה שלא ניתן ליהודה בן טבאי. כשחזר שמעון בן שטח, טען שבידו נמצאת מסורת מימי [[משה רבינו]] לפירוש התורה, היא ה[[תורה שבעל פה]], ומאז רוב העם נמשך אחרי כת הפרושים.
ככל הנראה, סיפור זה סופר לראשונה על ידי הקראים המאוחרים מה[[המאה ה-15|מאה ה-15]] או [[המאה ה-16|ה-16]],{{הערה
{{ציטוט|תוכן=אם היה שמעון בן שטח נהרג כשאר החכמים שנהרגו היינו כולנו לעם אחד|מרכאות=כן|מקור=מתוך הקדשתו לספרו "אדרת אליהו"
==לקריאה נוספת==
|