הליכה לקנוסה – הבדלי גרסאות

בשנת [[1073]] עלה הילדבראנד לכס האפיפיור ונקרא מאז [[גריגוריוס השביעי]]. האפיפיור ביקש לערוך רפורמה ([[הרפורמה הגרגוריאנית]]) שתעמיד את סמכות האפיפיור מעל לזו של הקיסר בהיבטי מינוי והדחת [[בישוף|בישופים]]. כבר בעלייתו לתפקידו הרם החל להתקין תקנות שפגעו בזכויות האינבסטיטורה של המלך (ראווב-[[1075]] למשלחיבר אתמסמך בשם "דיקטטוס פפה" ([[התכתיב האפיפיורי]]). סעיף 12 בדיקטט קובע ש"מותר לו (לאפיפיור) להדיח קיסרים". המלך באותה עת היה [[היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|היינריך הרביעי]], אשר לא ראה בעין יפה את התנהלותו העוינת של האפיפיור. אנשי הכנסייה מלאו תפקידים רבים שאינם דתיים, והמלך לא יכול להרשות לעצמו להפקיד תחומים הנוגעים לגביית מיסים והקצאת קרקעות בידי אנשים שאינם אנשי אמונו, ואף נבחרו על ידי יריבו האפיפיור.

המלךהיינריך המשיךהרביעי אםהגיב כןלפרסום למנותהמסמך בישופיםבכינוס ובכירי[[סינוד]] כנסייהב[[וורמס]] אחרים,בו ונוצרהדיחו קרע24 חמורבישופים בינוגרמניים לביןושני בישופים איטלקיים את האפיפיור. בתגובה, אשר[[נידוי הטיל(נצרות)|נידוי|נידה]] עליוהאפיפיור חרםאת ושחררהיינריך אתב־[[22 כלבפברואר]] הו[[ואסאל1076]]ים, ושחרר את שלהוואסאלים המלךשלו מחובת הנאמנות ה[[פיאודליזם|פיאודלית]]כלפיו. אליו. בכירי הוואסאלים הודיעו שאם לא יימצא פתרון לסכסוך, ייאלצו לבחור מלך אחר. גם הבישופים שנבחרו על ידי היינריך החלו להסס באשר להמשך התמיכה בו. ערעור על סמכות האפיפיור לא היה דבר של מה בכך באירופה הנוצרית האדוקה.