הליכה לקנוסה – הבדלי גרסאות

בשנת [[1073]] עלה הילדבראנד לכס האפיפיור ונקרא מאז [[גריגוריוס השביעי]]. האפיפיור ביקש לערוך רפורמה ([[הרפורמה הגרגוריאנית]]) שתעמיד את סמכות האפיפיור מעל לזו של הקיסר בהיבטי מינוי והדחת [[בישוף|בישופים]]. כבר בעלייתו לתפקידו הרם החל להתקין תקנות שפגעו בזכויות האינבסטיטורה של המלך וב-[[1075]] חיבר מסמך בשם "דיקטטוס פפה" ([[התכתיב האפיפיורי]]). סעיף 12 בדיקטט קובע ש"מותר לו (לאפיפיור) להדיח קיסרים". המלך באותה עת היה [[היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|היינריך הרביעי]], אשר לא ראה בעין יפה את התנהלותו העוינת של האפיפיור. אנשי הכנסייה מלאו תפקידים רבים שאינם דתיים, והמלך לא יכול להרשות לעצמו להפקיד תחומים הנוגעים לגביית מיסים והקצאת קרקעות בידי אנשים שאינם אנשי אמונו, ואף נבחרו על ידי יריבו האפיפיור.

 

 

המלך החליט לבקש סליחה מהאפיפיור, כדי להציל את כיסאו. כאשר היה האפיפיור בדרכו לוועידה ב[[אוגסבורג]], שמע כי היינריך בדרכו אליו. מאחר שחשש מהתקפה, מצא מחסה בטירת [[קנוסה]], שהשתייכה ל[[מטילדה רוזנת טוסקנה|מטילדה]] רוזנת [[טוסקנה]]. עם זאת, כוונתו של היינריך הייתה לבקש מהאפיפיור [[מחילה (נצרות)|מחילה]] כדי לבטל את החרמתו. הוא שלח אליו שליחים מספר פעמים, אך האפיפיור סירב לקבלם. לבסוף בא היינריך בעצמו, בלוויית אחדים מאנשיו, אל שער הטירה, ובמשך שלושה ימים ניצב שם, בשלג, , כרע ברך לפני שערי הטירה, כשהוא יחף ולבוש בגדי צמר של איכר וביקש מהאפיפיור רחמים ומחילה. בסופו של דבר ניאות האפיפיור להסיר את החרם ולמחול לו. אנשי הפמליה האפיפיורית הפצירו בגריגוריוס לסלוח למלך, וטענו שאל לו לנהוג באכזריות, אלא במידת הרחמים.