חסידות סלונים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 14013441 של 2.55.140.81 (שיחה) נא להביא מקורות לשינויי מספרים |
←החסידות בארץ ישראל: ניסוח חדש, מקווה שלא יעורר התנגדות, חלקם ראויים לערכים עצמאיים כמחברי ספרים ועסקנים |
||
שורה 23:
בחסידות סלונים מרבים לציין את העובדה שאבי השושלת, רבי אברהם וינברג הראשון, זימן בשנת [[תרל"ג]] ([[1873]]) כמה מנכדיו, בהם רבי [[נח וינברג]] (שהיה אז בן 13 שנים בלבד) ורבי יצחק מתתיהו סנדברג, וכן אחדים מחסידיו, וציוום לעלות ל[[ארץ ישראל]], להשתקע ב[[טבריה]] ולהקים שם גרעין של החסידות. באותה עת הפליאה עובדה זו את חסידיו שכן תנאי החיים בארץ ישראל היו קשים ביותר. כעבור שנים רבות, לאחר שחלק הארי של החסידות הוכחד בשואה, התפתחה חסידות סלונים מחדש בארץ ישראל הודות לאותו גרעין. חסידי סלונים רואים בכך ראייה נבואית של רבם. מרכז החסידות היה ב[[טבריה]] ואף רב העיר, הרב [[משה קלירס]] היה חסיד סלונים.
ראשי החסידות בטבריה בדור הראשון היו תלמידי רבי [[משה מקוברין]], הרב הערש מיכל, הרב אליעזר הכהן רוזובסקי (ר' לייזע), הרב יהודה לייב קסטלניץ (אחיינו וכותב תורותיו של ה"יסוד העבודה") ורבי מרדכי (מאטע) לידר. בדור שאחר כך היו ראשי העדה רבי יצחק מתתיהו סנדברג, רבי נח וינברג, רבי [[מרדכי חיים סלאנים]] והרב משה קלירס. בתקופת קום המדינה בלטו בין החסידים, רבי [[אברהם וינברג (השלישי)|אברהם וינברג]] (לימים האדמו"ר מסלונים), רבי [[יצחק מתתיהו לוריא]], רבי [[אהרן לוריא]] (שניהם היו מועמדים לאדמו"רות) והרב מנדל וועג.
לאחר הקמת [[ישיבת בית אברהם]] החל לעבור מרכז החסידות לירושלים. ב[[שנות ה-60]] עבר רבי [[אברהם וינברג (השלישי)|אברהם וינברג]] מטבריה לירושלים ומרכז החסידות נקבע שם באופן סופי.
| |||