אוטו גלידה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
מאין תקציר עריכה
שורה 5:
דוכנים נודדים אלה מציעים למכירה [[שלגון|ארטיקים וקרחונים]] (בארצות מסוימות גם [[גלידה אמריקאית]]), ובמקרים רבים גם [[שתייה קלה]], המאוכסנים כולם ב[[קירור]]. הרכב, על פי רוב מסוג [[ואן (רכב)|ואן]], מקושט לעתים קרובות בציורים של גלידה ושלגונים, או מעוטר ב[[דמות מצוירת|דמויות מצוירות]]. לעתים מופיע על גביו כיתוב המזהיר את הנהגים לנהוג בזהירות בסביבת הדוכן.
 
עם התקדמות ה[[טכנולוגיה]] של [[מכונית|מכוניות]] בארצות המערב בעשורים הראשונים של [[המאה ה-20]], שאיפשרה להוביל בהן מוצרים שנדרש עבורם קירור כגון [[מוצרי חלב]] ו[[בשר]], הוחל גם השימוש ברכבים מסחריים אלו גם עבור הובלת גלידה.{{הערה|[http://www.serving-ice-cream.com/ice-cream-trucks.html Ice Cream Trucks], Serving Ice Cream}} תחילה הובילו הרכבים גלידות פשוטות, שהיו פופולריות בתקופה בה [[מקפיא]]ים היוו מוצר יוקרה שלא היה נפוץ אצל כל משפחה. בהמשך, כאשר נפוצו מקפיאים בבתי המגורים וברשתות השיווק, החלו רכבים אלו להוביל חטיפי גלידה מגוונים יותר, [[קרטיב]]ים ומוצרים מוקפאים דומים.
 
ב[[ישראל]] הוחל השימוש באוטו גלידה כשיטת שיווק ב[[שנות ה-70]], על ידי חברת [[סנוקרסט]]. הייתה זו החלטה אסטרטגית של בעלי החברה [[משה פרנקנטל]] שלא להתמודד מול יצרניות הגלידות הגדולות בשיטות השיווק הרגילות באמצעות רשתות השיווק והמרכולים. כעבור זמן החלו גם יצרניות הגלידה הגדולות להשתמש בשיטת שיווק זו. כיום נוהגים רכבים כאלה להודיע על בואם ולמשוך קונים באמצעות נגינת [[נעימה]] מוכרת, דוגמת [[סנטה לוצ'יה]].