האספה הלאומית הגדולה של טורקיה – הבדלי גרסאות

התמוטטותה של [[האימפריה העות'מאנית]] לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] ותחילת כיבושה של [[אסיה הקטנה]] בידי צבאות [[מדינות ההסכמה]] החל בסוף שנת [[1918]] הביאה לצמיחתה של [[מלחמת העצמאות של טורקיה#עליית התנועה הלאומית הטורקית והקמת האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה: יוני 1919-מרץ 1920|התנועה הלאומית הטורקית]]. התנועה קיימה מספר ועידות, וב[[ועידת סיווס]], שהתכנסה ב[[סיווס]] מ-[[4 בספטמבר]] [[1919]] עד [[11 בספטמבר]] [[1919]] והנחשבת לחשובה שבהן, שינתה את שמה באופן רשמי ל"האגודה להגנה על זכויות אנטוליה ותראקיה" (Anadolu ve Rumeli Müdafaa-i Hukuk Cemiyeti). האגודה התמודדה בבחירות לפרלמנט העות'מאני הרביעי והאחרון שנערכו בחודש דצמבר [[1919]], וזכתה ברובם של 140 המושבים שבו. פרלמנט זה היה קצר ימים ולמרות שפעל ב[[איסטנבול]] הכבושה בידי ה[[בריטניה|בריטים]] וה[[צרפת|צרפתים]]ים, הוא לא הכיר בכיבוש. יתר על כן, הפרלמנט קיבל שש החלטות חשובות אשר עסקו בזכויותיו ובריבונותו של העם הטורקי וזכו לשם הכולל "מיסק-אה מילי" (Misak-ı Millî - "שבועת הלאום"), וכן אישרר את החלטות ועידת סיווס ואלה שקדמו לה. אולם פעולתו העצמאית של הפרלמנט העות'מאני לא נשאה חן בעיני מינהל הכיבוש, ובליל [[15 במרץ]] [[1920]] החלו כוחות בריטיים להשתלט על בניני מפתח בעיר וכן עצרו חמישה מחבריו. ב-[[18 במרץ]] [[1920]] התכנס הפרלמנט העות'מאני בפעם האחרונה ומחה על מעצר חבריו. ב-[[5 באפריל]] [[1920]], תחת לחץ המינהל הצבאי של מדינות ההסכמה, הורה ה[[סולטאן]] [[מהמט השישי]] על פיזורו של הפרלמנט.