אספלט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q167510 |
הוספת הפסקאות על האספלט לאורך ההיסטוריה, ו"שימוש האספלט", שילוב המידע שהיה כתוב כבר בערך אל תוך פסקאות אלו. הרחבה, עריכה |
||
שורה 3:
לעתים מבלבלים בין אספלט ל[[זפת]], שהוא חומר שנוצר על ידי זיקוק דסטרוקטיבי של חומר אורגני. גם האספלט וגם הזפת מסווגים כביטומנים, סיווג שמכיל את כל החומרים המסיסים ב[[פחמן דו גופרתי]].
אספלט משמש בדרך כלל בייצור רעפים, ומעורבב יחד עם מרכיבים נוספים כדי ליצור '''בטון אספלט''', המשמש לציפוי [[כביש|כבישים]]. האספלט המשמש למטרה זו מכונה '''ביטומן''' במדינות רבות ומורכב ב[[בית זיקוק|בתי זיקוק]] מתערובת של חומרים שונים, כדי להגיע לקשיות הדרושה. את הביטומן נוהגים לערבב עם חול וחצץ, לציפוי הכביש.▼
כיוון שאספלט מתקשה אם אינו נשמר בחימום, קשה להובילו בצורתו הגולמית ממקום למקום. לכן, מערבבים אותו עם דיזל או [[קרוסין]] לפני המשלוח; ומפרידים את המרכיבים הללו, הקלים מהאספלט, כאשר התערובת מגיעה ליעדה.
==האספלט בארץ ישראל לאורך ההיסטוריה==
שרידי אספלט התגלו באתר הניאוליתי בגלגל ובביידה שבדרום ירדן, וממצאים מתל ערד הראו שהשימוש בו נמשך גם בתקופה הכלקוליתית, לצורכי בנייה, איטום וריפוי. השימוש העיקרי באספלט בעת העתיקה היה במלאכת ה[[חניטה]] (מומיות) במצרים, למן תקופת הברזל ועד לתקופה הביזנטית.
במקרא מופיע האספלט במגוון שמות בהקשר לשימושים שונים כגון: כופר בסיפור תיבת נח (בראשית ו יד), חמר וזפת בסיפור משה בתיבה (שמות ב ג) ובתיאור מלחמת ברית המלכים (בראשית יד ג- י) וזפת בפרשת סדום ועמורה ובנבואות (ישעיה לד ט). גם במסופוטמיה נעשה באספלט שימוש רב לבנייה ולריפוי (בראשית יא ג).
במקורות הקלאסיים הקדומים מוזכר שהאספלט היה אחד החומרים שנאסף בכמויות מסחריות. דיוסקורידס תיאר את ה- Asphaltos וציין כי המין שהובא מיהודה היה הטוב ביותר. יוסף בן מתיתיהו כתב שהאספלט "מעלה ארוכה לגוף ועל כן מערבים אותו בסמי רפואה רבים". בספרות חז"ל מופיעים המושגים "כופרא" ו"זפת" בהקשר לשימושים רבים. בספרות הערבית נקרא האספלט מים המלח בשם "קפר אליהוד" (הכופר היהודי) ונחשב בעיני בני התקופה לטוב ביותר מבין כל מיני האספלט שהיו מוכרים ברחבי האזור. בימי הביניים התפרנסו חלק מתושבי אזור ים המלח ממכירתו, לפי תיאורי נוסעים וגיאוגרפים מימי הביניים ומן העת החדשה.
==שימושי האספלט==
[[אלתמימי]], רופא מוסלמי מירושלים מהמחצית השנייה של המאה ה-10, תיאר שימוש באספלט המגיע מים המלח לייצור תרופת ה'תריאק'{{הערה|[[זהר עמר]] וירון סרי, '''ארץ ישראל וסוריה על פי תיאורו של אלתמימי: רופא ירושלים בן המאה העשירית''', אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, תשס"ד. עמ' 58- 61.}}. במכתבים שנמצאו בגניזה הקהירית מהמאה ה-11 מבקש ירושלמי שישלחו לו זפת מאלכסנדריה מכיוון שאין למוצאו בירושלים, לצורך רפואת עיניים.
בימי הביניים שימש האספלט מרכיב בתרופה לטיפול בטחורים, במורסות, בחזרת, בפצעים ובנפיחות בשפתיים. הרמב"ם מזכיר את ה"זפת" כמרכיב בחבישה לטיפול בכאב של העצב. שימושים נוספים היו גם: המסת דם קפוא וטיפול בבלוטה בצוואר, במחלות עור ובשיעול, וכן מרכיב בתרופה לדלקת פרקים ולטיפול בגיד הנשה.
יהודי עירק נהגו להשתמש בזפת בעיקר לריפוי מחלות עיניים, טיפול בכאבי גב ובמחלות לב ולהכנת תחבושות לפצעים ולשברים בחזה. עד היום משמש האספלט במצרים כסם מכייח וכן לטיפול בחבלות ובאולקוס ולהגלדת צלקות.
בנוסף לשימושיו הרפואיים, שימש האספלט גם כטיט לבנייה ולאטימה, וכן להדברה. כיום הוא משמש לריצוף כבישים, ציפוי גגות, לאיטום, לבידוד ולהגנה בפני קורוזיה{{הערה|[[זהר עמר]] ואפרים לב, '''רופאים ותרופות במאות העשירית עד השמונה עשרה''', תל אביב, תש"ס. עמ' 136- 137.}}.
▲אספלט
==הערות שוליים==
<references/>
== ראו גם==
| |||