ציונות סינתטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אין בינויקי בינתיים
מ תיקון קישור
שורה 4:
המושג '''ציונות סינתטית''' קיבל ביטוי לראשונה בוועידה השלישית של ציוני רוסיה ב–[[1906]]. מטרתה של הוועידה הייתה להתוות דרכים חדשות לתנועה הציונית בהתאם לנסיבות הזמן - בפעילותה בארץ ישראל ובגולה. בוועידה דובר על כך שתורת הצ'רטר שבה דגל [[בנימין זאב הרצל|הרצל]], שהתוותה את השגת המטרה הסופית של הציונות על-ידי מבצע דיפלומטי בלבד – אינה עולה בקנה אחד עם הרצוי והדגישו את חשיבותו המכרעת של תכנון ה[[התיישבות]] בארץ ישראל שמטרתה היא להכשיר את הקרקע לקליטת עלייה המונית. בויכוחים בועידה הדגישו שאין הם רוצים לשנות את תוכנית בזל מיסודה, אך בהסכמת המעצמות הם רואים לא את התחלת הדרך אלא את סופה.
 
בהחלטותיה קבעה הוועידה שפיתוח מלא של עמדות התנועה הציונית בארץ ישראל וכן הכשרה שיטתית של הארץ (עלייה, רכישת קרקעות וכדומה) מהווים בהתאם לסעיף א' של [[תוכנית באזל]] יסוד בתפיסה הציונות המדינית ושצפייה באפס מעשה בשטח זה עלולה להשפיע לרעה על יציבותה ויעילותה של התנועה הציונית ואשר ללא השגת תוצאות ממשיות יהיה המאבק הדיפלומטי לחינם. ב[[הקונגרס הציוני השמיני|קונגרס הציוני השמיני]] -השמיני ([[1907]]) השמיע [[חיים ויצמן]] את התביעה להעביר את מרכז הכובד של פעולת [[ההסתדרות הציונית]] לארץ ישראל.
 
ויצמן טען שאומנם יש לשאוף להשגת הצ'רטר אבל שאיפה זו תצליח אך ורק בשילוב המאמצים בארץ - גם אם הממשלות יתנו את הצ'רטר המבוקש, לא יהיה אלא רק פיסת נייר בלא עבודה מעשית בארץ ישראל. באותו קונגרס פירש ויצמן את המונח ציונות סינתטית כמזיגה של הציונות המעשית והמדינית.