מושבת רואנוק – הבדלי גרסאות

====התגברות העניין האנגלי בעולם החדש====

הצלחתן של [[פורטוגל]] ו[[ספרד]] במציאת נתיב חצייה דרומי של אמריקה הציתה ניסיונות מחודשים מצדה של אנגליה למצוא נתיב ימי צפוני ל[[קתאי]] (Cathay), השם בו כינו את סין אירופאים בני התקופה. בתחילה, נבחנה האפשרות לקיומו של נתיב צפון-מזרחי. דבר זה הוביל בשנת 1555 להקמתה של חברת המניות המשותפת הראשונה בהיסטוריה, [[חברת מוסקובי]] (Muscovy Company). אל מול ניסיון זה, קמו [[מרטין פרובישר]] (Martin Frobisher) ו[[האמפרי גילברט]] (Humphrey Gilbert) שגילו עניין בחקר הנתיב הצפון-מערבי. לאחר שהצליחו לשכנע את חברת מוסקובי לממנם, השיקו השניים שלושה מסעות מחקר בין השנים 1576{{כ}}-1578. בעוד גילברט תרם את חלקו בכתיבה תאורטית, פרובישר נטל על עצמו תפקיד מעשי ובתור ימאי מנוסה עמד בראש שלושת המסעות שניסו להעמיד את התאוריה במבחן המציאות. המסעות זכו לתוקף ויוקרה מדעיים והצליחו לעורר עניין וסקרנות בקרב הציבור הרחב באנגליה. תשומת לב מיוחדת משך המסע הראשון, כאשר הספינות חזרו לאנגליה כשעל סיפונן [[אינואיטים|אינואיט]] בן אמריקה הצפונית. על אף ההדים הרבים שעורר, המיזם הסתיים בפשיטת רגל לאחר שהרציונל הכלכלי מאחורי המסעות, שהתבסס על היכולת לחזור עם מתכות יקרות, כשל. עם זאת, מסעות פרובישר היוו ניסיון חשוב אשר הדגים את יכולתם של בעלי עניין אנגליים ליזום ולממן מסעות שאפתניים בסדר גודל טרנס-אטלנטי.<ref>Peter T. Bradley, ''British Maritime Enterprise in the New World'', Lewiston, 1999, pp. 252-258. </ref>

 

במקביל להתגברות הפעילות המחקרית והימית החלה להתגבש קבוצה מצומצמת של אנשי חצר, סוחרים, אנשי דת ויזמים שהכירו בהזדמנויות הכלכליות והפוליטיות הטמונות ביישוב קבע אנגלי באמריקה הצפונית.<ref>Michael G. Moran, ''Inventing Virginia: Sir Walter Raleigh and the Rhetoric of Colonization'', New York, 2007, pp. 4-6.</ref> למגינת לבם, [[אליזבת הראשונה]], שהעדיפה להשקיע את מרצה וכספה בחיזוק השפעתה ב[[האיים הבריטיים|איים הבריטיים]] הביעה עניין מועט בהקמת מושבה אנגלית באמריקה. עם זאת, המלכה הסכימה להנפיק רישיונות למשקיעים פרטיים אשר היו מוכנים לקחת על עצמם את הסיכון. עובדה זאת הכתיבה אופי שונה ל[[קולוניאליזם|קולוניזיציה]] האנגלית באמריקה, שלעומת מקבילותיה הספרדית, הפורטוגלית והצרפתית, נאלצה להסתמך בראש ובראשונה על היוזמה הפרטית בפיקוח המדינה.<ref>Richard Middleton and Anne Lombard, ''Colonial America: A History to 1763'', Cambridge (MA), 2011, p. 42.</ref>

כבר בנובמבר 1578 הצליח גילברט לכנס עשר ספינות חמושות בנשק כבד בנמל [[פלימות']] עם כ-520 איש על סיפונן. פילוג במשלחת שחלק מחבריה סירב להכיר בהנהגתו של גילברט, וסערה אליה נקלעו הספינות הנותרות, הביאו לכישלון המסע. גילברט נשלח לסייע ב[[היסטוריה של אירלנד - מהרפורמציה עד קרומוול#אירלנד ובית טיודור|מאמץ הקולוניאלי באירלנד]] ורק עם חזרתו לאנגליה ב-1580 שב לעסוק במיזם האמריקאי. מאמציו של גילברט החלו להתגבש לכדי משלחת נוספת רק ב-1582, אך בשל תנאי מזג האוויר וארגון קלוקל יצא המשט ב-11 ביוני 1583, חמש שנים בדיוק מיום קבלת כתב ההרשאה. תוצאות המסע היו טראגיות ולאחר סיפוח סמלי של האי ניופאונלנד אבדה ספינתו של גילברט בלב ים.<ref>David B. Quinn, ''Set Fair for Roanoke: Voyages and Colonies 1584-1606'', Chapel Hill, 1984, pp. 4-8.</ref>

 

 

===מיזם רואנוק 1590-1584===

 

עם מותו של גילברט בקיץ 1583, קיבל את רישיונו להקים מושבה באמריקה [[וולטר ראלי]], אחיו למחצה ואיש חצר המלכה אליזבת. ראלי, החל לקבץ סביב היוזמה מספר רב של אנשי חצר ויורדי ים ידועים כמו [[ריצ'רד גרנוויל]] (Richard Grenville) ו[[פרנסיס דרייק]],<ref>Richard Middleton and Anne Lombard, ''Colonial America: A History to 1763'', Cambridge (MA), 2011, p. 42.</ref> וכתוצאה ממאמציו כבר באפריל 1584 נשלחו שתי ספינות קטנות לסקור את חופיה של אמריקה הצפונית. בתחילת יולי הגיעה המשלחת לחופיה של [[צפון קרוליינה]] של ימינו וחקרו את האזור במשך כחודשיים. אחת הספינות, חזרה לאנגליה באמצע ספטמבר כשעל סיפונה שני ילידים בשם מנטאו (Manteo) וונצ'יס (Wanchese) משבט רואנוק. השניים ששימשו כשגרירים וספקי מידע על התרבות והשפה המקומית.<ref>Michael G. Moran, ''Inventing Virginia: Sir Walter Raleigh and the Rhetoric of Colonization'', New York, 2007, pp. 33-34.</ref> המסע הוכתר בהצלחה והחלה היערכות לקראת ארגון משט גדול יותר והקמתו של בסיס קבע באי רואנוק. האזור שנסקר כונה על ידי ראלי בשם וירג'יניה לכבודה של אליזבת שהייתה ידועה בכינוי "המלכה הבתולה".<ref>Richard Middleton and Anne Lombard, ''Colonial America: A History to 1763'', Cambridge (MA), 2011, p. 43.3</ref>

 

====הניסיון הראשון: המחנה הצבאי ברואנוק 1586-1585====

על אף כישלון ניסיון ההתיישבות הראשון, שאבו ווייט ואחרים עידוד ממסעם המוצלח למפרץ צ'ספיק, ונותרו אופטימיים לגבי האפשרות להקים מושבת קבע אנגלית. בדיווח שנכתב על ידי ווייט ביקש לצייר את הילידים באור חיובי והציע ליישב בניסיון הבא את אזור מפרץ הצ'ספיק שלדידו היה מסוגל להציע שירותי נמל טובים יותר ואוכלוסייה אוהדת יותר. כמו כן הדגיש ווייט את חשיבות הרכבו הדמוגרפי של משלחת המתיישבים העתידיים, ותמך בהעדפת יישובם של משפחות איכרים ובעלי אחוזות במקום חיילים.{{הערה|Richard Middleton and Anne Lombard, ''Colonial America: A History to 1763'', Cambridge (MA), 2011, p. 43.}}

 

 

====הניסיון השני: "המושבה האבודה"====

בהתאם להצעתו של ווייט, נשלחו באפריל 1587 שמונים וחמישה גברים, שבע-עשרה נשים ואחד-עשר ילדים אל עבר מפרץ הצ'ספיק. לרוע מזלם של המתיישבים המסע התאחר במעט, והקפטן, שהיה נחוש להספיק לשוב בזמן לקריביים לרגל עונת השוד הימי, עזב את המתיישבים באתר רואנוק הנטוש. ייתכן שהעגינה ברואנוק נעשתה בהסכמתו של ווייט, שאולי היה סבור כי החיילים שגרנוויל הותיר מאחוריו עודם מחכים להם. עם זאת, ווייט ואנשיו לא מצאו כל זכר לאנשיו של גרונוויל. אחת מן הנשים שהתלוו למסע הייתה בתו ההרה של ווייט. עם הגעת המתיישבים לרואנוק, ילדה את [[וירג'יניה דייר]], שהייתה לילדה הראשונה שנולדה למתיישבים אנגליים ביבשת אמריקה. מאחר שהמתיישבים נותרו לבדם בלב אוכלוסייה עוינת ללא מזון מספיק וללא מבני מגורים בני-יישוב, הוחלט כי ווייט ישוב לאנגליה על מנת לנסות לגייס עזרה נוספת. לרוע מזלם, [[המלחמה האנגלו-ספרדית|ההסלמה ביחסי ספרד-אנגליה]], מנעו מווייט לשוב לרואנוק והתקשורת עם המתיישבים נותקה כליל.

 

באוגוסט 1590, כשלוש שנים לאחר עזיבתו, חזר ווייט לאי לאחר סיום מסע שוד ימי מוצלח בקריביים. ווייט ואנשיו חזו פעם נוספת באתר נטוש, כאשר הרמז היחידי לגורלם של המתיישבים נתגלה בדמות האותיות CRO שנחרתו על אחד העצים. ווייט הסיק מתוך כך שהמתיישבים עברו לאי קרואטואן (Croatoan) השוכן בסמיכות לאי רואנוק, אך בשל תנאי מזג האוויר ויתר על ההפלגה לשם ושב לאנגליה. גורלם של מתיישבי רואנוק נותר עד היום אפוף מסתורין ואי-ודאות, ובעוד מספר חוקרים מאמינים כי ודאי נהרגו על ידי בני שבט רואנוק, אחרים מאמינים שלכל הפחות חלקם התערו ונטמעו באוכלוסייה המקומית.{{הערה|Richard Middleton and Anne Lombard, ''Colonial America: A History to 1763'', Cambridge (MA), 2011, pp. 44-45.}}

 

 

===כישלון המיזם של ראלי ולקחיו===