היינץ ראו – הבדלי גרסאות

ב-[[1949]], כמנהל לשכת התכנון המחוזית, עמד ראו בראש צוות שהכין תוכנית אב לעיר ירושלים, יחד עם האדריכל [[דוד אנטול ברוצקוס]]. התוכנית, שנודעה כ"תוכנית ראו", התייחסה לעיר כיחידה שלמה ולא התחשבה ב[[ירושלים המחולקת|חלוקתה]] בין ישראל ל[[ירדן]] בקווי [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות|שביתת הנשק]]. תוכנית ראו הייתה תוכנית רעיונית בלבד ללא תוקף חוקי, אך היא קבעה מספר עקרונות יסוד שהנחו את המשך פיתוחה של העיר. התוכנית אימצה כמה מקווי היסוד של המתכננים הבריטיים של ירושלים, בין היתר את עקרון הבנייה על הגבעות תוך השארת העמקים כשטחים ירוקים, ואת מדיניות הבנייה ב[[אבן ירושלמית|אבן]]. כמו כן קבעה התוכנית את ייעודה של [[גבעת רם]] כמרכז מוסדות השלטון של המדינה. ב-[[1950]] היה היינץ ראו שותף לתכנון [[קריית הממשלה]] במקום, יחד עם [[יוסף קלארווין]] ו[[ריכרד קאופמן]].

 

 

ב-[[1963]] תכנן ראו את הבניין הראשון בקמפוס [[היברו יוניון קולג']] בירושלים, ב[[רחוב המלך דוד]]. המבנה המודרניסטי בחיפוי [[אבן לבנייה|אבן נסורה]], מאכלס את משרדי המנהלה ובית הכנסת ונחשב נציג מובהק של הסגנון הבינלאומי המאוחר. ב[[שנות ה-80]] זכה הקמפוס להרחבה בתכנונו של [[משה ספדיה]].

ב-[[1964]] פרש ראו ושב ל[[גרמניה המערבית|גרמניה]], שם התבודד בעיירה באד טיינאך שב{{ה|יער השחור}}. הוא נפטר שם ב-1965.

 

<gallery>

קובץ:01רזניק2.jpg|בית הכנסת בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, יחד עם [[דוד רזניק]]