מוריס גמלן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 24:
במהלך החורף של [[1939]] - [[1940]], בעוד שהצבא הגרמני השלים את כיבושה של [[פולין]] ונע מערבה, התבצר הצבא הצרפתי מאחורי קו מאז'ינו, במה שנקרא [[המלחמה המדומה]]. הקו המבוצר נפסק לרגלי הרי הארדנים, שנחשבו כמכשול בלתי עביר לשריון, וכאמור, אזור זה הוגן על ידי הדיוויזיות החלשות ביותר בצבא הצרפתי.
 
בה בעת, פיתח גמלאן, ביחד עם מפקדי כוח המשלוח הבריטי, תגובה התקפית לפלישה גרמנית אפשרית ל[[בלגיה]], שכללה כניסת כוחות נרחבת לבלגיה, וקרבות שריון שנועדו לבלום את האויב בטרם יגיע לצרפת. תוכנית זו, "תוכנית D", הייתה מבוססת על יזמה התקפית ותנועת עוצבות שריון ניידות ועצמאיות, שני רעיונות שהיו מנוגדים לחשיבה הצבאית הקפואה של הצבא הצרפתי. על פי התוכנית יוטלו למערכה בבלגיה מיטב עוצבות השריון הצרפתיות, וכל כוח המשלוח הבריטי. תוכנית זו הלמה היטב את תוכנית "אבחת מגל" הגרמנית. המתכננים הגרמנים, ובראשם הגנרלים [[רונדשטט]] ו[[אריך פון מאנשטיין|מאנשטיין]] ציפו לתנועת מיטב הכוחות של בעלות הברית צפונה, למפגש עם הכוח המשני של הצבא הגרמני, שיפלוש לבלגיה; אז יפרוץ הכוח העיקרי של הצבא הגרמני מערבה דרך יער הארדנים, יכתרוויכתר את הכוחות הצרפתיםהצרפתיים והבריטיםוהבריטיים, תוך שהםשהוא מנתקיםמנתק אותם ממקורות האספקהה[[לוגיסטיקה|אספקה]] שלהם ולוכדיםולוכד אותם בשטחה של בלגיה.
 
כאשר הגרמנים אכן התקיפו, פעל הצבא הצרפתי על פי התוכנית וארבעים הדיוויזיות הטובות ביותר נעו צפונה על מנת לפגוש את הכוח המשני של הגרמנים בבלגיה. התנועה הזו סבלה מהתקפות אוויר גרמניות בלתי פוסקות, בעוד שחלק ניכר מחיל האוויר הצרפתי הושמד על הקרקע, והיתר היה עסוק בנסיון לבלימת הפריצה הגרמנית העיקרית בחזית הארדנים, כנגדה עמדו אך דיוויזיות סוג ב'. דיוויזיות שעד מהרה התמוטטו תחת לחץ [[מלחמת בזק|מלחמת הבזק]], אליה לא היו מוכנות. חלק ניכר מן הצבא הצרפתי רותק לביצורי קו מאז'ינו, ולא היה מעורב כלל בקרב, על פי תורת ההגנה הקווית אותה אימץ גמלאן. כעבור מספר ימים הבינו מפקדי בעלות הברית כי מיטב כוחותיהם נתונים בסכנת כיתור, ונסוגו מהעמדות שאותן הכתיבה תוכנית D. אך דיוויזיות הפאנצר היו מהירות מהם, ופעלו במרץ להשלמת הכיתור, כאשר מפקדי השדה כ[[היינץ גודריאן]] ו[[רומל]] שועטים קדימה, אף מעבר למתחייב על פי הפקודות. בשלב זה, בו נבעהניבע חור בהגנה הצרפתית באזור נהר המיוז, יכולים היו הגרמנים לנקוט בשלוש אסטרטגיות שונות - לפנות דרומה, ולכתר את קו מאז'ינו מאחור, לפנות דרום מערבית, ולהגיע לפריז, או לפנות מערבה, אל [[האוקיינוס האטלנטי]], ולכתר את מיטב הצבא הצרפתי והבריטי על אדמת בלגיה.
 
גאמלן הורה על נסיגה מאזור ההתקדמות של הדיוויזיות הגרמניות, ושאב את הכוחות משם דרומה, להגנת פריז, שכן סבר כי זהו יעדם הסופי של הגרמנים. בשלב זה פיטר עשרים ממפקדיו בחזית, כמעט באופן אקראי, בטענה כי נבגד, מבלי שהבין את הכשלים בחשיבתו הצבאית.
שורה 36:
בד בבד פעלו הכוחות הפוליטיים כנגדו של גמלאן. הזירה הפוליטית הצרפתית נחלקה בין ה"נחושים", בהנהגת ראש הממשלה [[פול ריינו]] ואישים כ[[ז'ורז' מנדל]], ובין התבוסתנים, וביניהם [[אנרי פיליפ פטן]] ו[[פייר לאוואל]] אשר דרשו כניעה, וראו בשיתוף פעולה עם גרמניה את הדרך היחידה להבטחת קיומה של האומה הצרפתית. ב-[[17 במאי]] נאם לאוואל בפרלמנט, ודרש את החלפתו של ריינו בפטן, ושל גמלאן בווייגאן. ריינו לא עמד בלחץ הפוליטי. שמו של וייגאן היה קשור בשמו של [[פרדיננד פוש]], עטור התהילה ממלחמת העולם הראשונה, כשם ששמו של גמלאן היה קשור בשמו של ז'ופר. ריינו סבר כי ייתכן שבואו ייתן לכוחות הצרפתים את העוז בו הדפו פוש וז'ופר את ההסתערות הגרמנית על נהר המארן ב-[[1914]]. ווייגאן, ששימש כמפקד הצבא הצרפתי ב[[סוריה]], נקרא לפריז, וב-[[18 במאי]] החליף את גמלאן כמפקד הצבא הצרפתי.
 
המעשה הראשון שאותו עשה וייגאן כמפקד עליון היה ביטולה של "הנחיה מס' 12" שהוציא גמלאן, שהייתה למעשה פקודת מבצע למתקפת נגד שמטרתה לנתק את עורפם של טורי השריון הגרמנים השועטים מערבה אל הים. במשך יומיים למד את המצב, בעוד שצבאותיו נסוגים בקצב של עשרות קילומטרים ליום, ומתקפתוהסיכויים לביצוע מתקפת הנגד אותה תכנן גמלאן, במידה והייתהשהייתה ריאלית מלכתחילה, מאבדתמתמעטים את הסיכוי המועט שהיה להוהולכים. בואו של וייגאן לא שיפר את מצב הדברים, וההמשך היה בלתי נמנע. כיתורם הסופי של הכוחות בבלגיה, פינוי כוח המשלוח הבריטי, וחלק מהצבא הצרפתי ב[[דנקירק]], פנייתם דרומה של הגרמנים, כיבוש פריז, וכניעת צרפת.
 
==לאחר נפילת צרפת==