תאונת פגע וברח – הבדלי גרסאות

(ב) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו - מאסר תשע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.|מקור=[http://www.hov.what2do.co.il/Page12417.asp פקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961]}}

למרותאף על פי שהעונש המרבי על הפקרה הוא 7 או 9 שנות מאסר, במשך השנים הסתפקו בתי המשפט בגזירת עונשים של מספר חודשי מאסר עד שנתיים, במקרים בהם ההפקרה הייתה העבירה העיקרית. העלאת רף הענישה הסתמנה בשנת 2010 כאשר השופט גורפינקל פסק שש שנות מאסר על הפקרה בנוסף לעונש חמור ביותר על הריגה. בית המשפט העליון הקל בעונש, וקבע עונש של ארבע שנות מאסר על עבירת ההפקרה תוך שהוא קובע: "יש להניח כי פסק דין זה יהווה נדבך להעלאה הדרגתית של רף הענישה"{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/10/470/022/e06/10022470.e06.htm ע"פ 2247/10, שי סימון נגד מדינת ישראל], סעיפים 82, 87, 88}}.

באותה שנה הגישו חברי הכנסת [[זאב בילסקי]], [[דב חנין]], [[זבולון אורלב]], [[אריה ביבי]] ו[[ציפי חוטובלי]] הצעת תיקון ל[[חוק זכויות נפגעי עבירה]] המעגן את מעמד נפגעי עבירת הפקרה לאחר תאונה בדיונים על [[הסדר טיעון|הסדרי טיעון]] עם העבריינים{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/18/3364.rtf הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הכללת עבירת הפקרה לאחר תאונה), התשע"א–2011]}}. ביולי 2011 החליטה הממשלה לתמוך בתיקון זה לחוק{{הערה|{{החלטת ממשלה|2011|3540|החלטה מס. חק1971/ של ועדת השרים לענייני חקיקה מיום 10.07.2011 אשר צורפה לפרוטוקול החלטות הממשלה וקבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 28.07.2011|32}}}}.