האיים הקיקלאדיים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q171132 |
|||
שורה 24:
עם התמוטטות האימפריה הרומית הפכו האיים לחלק מהאימפריה המזרחית, [[האימפריה הביזנטית|ביזנטיון]], ונשארו תחת שליטתה עד שהתמוטטה בשנת [[1204]] במהלך [[מסע הצלב הרביעי]]. אחד ממשתתפי מסע הצלב, האציל מרקו סאנודו, נשא את עיניו לאיים הקיקלאדיים והשתלט עליהם במתקפה עצמאית בשנת [[1207]]. הוא נחת באי נאקסוס, שם נתקל בהתנגדות המקומיים ה[[יוונים אורתודוקסים]], שנתמכו בידי יריבי המסחר של הוונציאנים, אנשי [[גנואה]]. אך לאחר [[מצור]] בן מספר שבועות הכניע סאנודו את ההתנגדות וכבש את נאקסוס ואיים נוספים בסביבתו.
סאנודו הקים בקיקלאדיים ממלכה [[פאודליזם|פאודלית]] בשם [[דוכסות הארכיפלגו]], והכריז על עצמו כדוכס. הוא חילק את האיים לאחוזות והעניק אותם לאצילים שלחמו עמו. הדוכסות הצהירה על נאמנות למלכים שונים במהלך [[ימי הביניים]], אך נותרה במידה רבה עצמאית. אף כי הוונציאנים הביאו אתם את הנצרות ה[[קתולית]], נותרו רוב תושבי האיים אורתודוקסים. בשנת [[1383]] מרדה משפחת קריספו ביורשיו של סאנודו, ובניה הפכו לשליטי (דוכסי) האיים.
עם עליית [[האימפריה העות'מאנית]] ב[[טורקיה]] של היום, נאלצו תחילה דוכסי האיים להעלות מס לסולטאן, וב[[1566]] הוחלף הדוכס הנוצרי האחרון בנציגו של הסולטאן - [[דון יוסף נשיא]], מדינאי יהודי ממוצא פורטגלי, הידוע גם כמקים העיר [[טבריה]]. עם מותו של נשיא בשנת [[1579]] השתלט הסולטאן באופן ישיר על רוב הקיקלאדיים (אם כי האיים [[סיפנוס]] ו[[טנוס]] נותרו בשליטת משפחות איטלקיות עד [[1617]] ו-[[1714]] בהתאמה.
| |||