הסכמה מדעת – הבדלי גרסאות

פיצוי על הפרת ההסכמה מדעת פותחה בישראל בפסיקה בפרשות כגון '''רייבי נ' וייגל'''<ref>ע"א 3108/91 '''רייבי נ' וייגל''', פ"ד מז(2) 497 (1993).</ref> (פרשה זו עסקה במנתח אשר במהלך ניתוח בגבו של פציינט החליט לבצע פרוצדורה נוספת. המנתח סבר כי הפרוצדורה הנוספת תשפר את מצבו של הפציינט ולכן הוא ביצע אותה על אף שלא קיבל הסכמה מן הפציינט לעשות כן. לרוע המזל, בעקבות ביצוע הפרוצדורה הנוספת נגרם נזק חמור ל[[עמוד השדרה]] של הפציינט. בית המשפט קבע כי ביצוע הפרוצדורה בנסיבות הללו עולה כדי התרשלות).<ref>'''שם''', פסק הדין של הנשיא [[מאיר שמגר]].</ref> דוקטרינת ההסכמה מדעת בגרסתה הישראלית קובעת שיש לספק לחולה את המידע הדרוש לאדם סביר כדי להחליט בעצמו בדבר נחיצות הטיפול.<ref>[http://elyon1.court.gov.il/files/97/530/061/L05/97061530.l05.htm ע"א 6153/97 '''יובל שטנדל נ' פרופ' יעקב שדה'''], פ"ד נו(4) 746 (2002), בעמ' 755.</ref>