ספרי הסיבילות – הבדלי גרסאות

הספרים נכתבו ככל הנראה ביוונית, כפי שהיו המאוחרים יותר ומכך נובע ככל הנראה שמקורם היה יווני, אם כי אין הסכמה בין החוקרים מהיכן ביוון הגיעו. ספרי הסיבילות נשמרו בארון אבן תחת הקרקע ב[[מקדש יופיטר קפיטולינוס]] תחת שמירה של פקידים שמספרם עלה עם הזמן ונמנו עם ה[[ויגינטיסקסוירי|דקמוירי]]. לציבור לא הייתה רשות לעיין בספרים, אך לסנט הייתה הזכות להורות לדקמוירים לעיין בהם.

 

 

ספרי הסיבילות הושמדו בשריפה במקדש יופיטר בשנת [[82 לפנה"ס]] וכדי לשחזרם נשלחו שליחים לערים באיטליה, יוון ואסיה הקטנה כדי ליצור אוספים חדשים, שהופקדו באותו מקום במקדש שנבנה מחדש. מאחר שספרי נבואה רבים, שחלקם התיימרו להיות מפי האוראקל הסיביליני נפוצו ברומא, הורה [[אוגוסטוס]] להביא את כולם ל[[פראיטור]] העיר (praetor urbanus) ביום מסוים ולשרפם, וכן הורה כי איש לא ישמור ספרי נבואה באופן פרטי. כאלפיים ספרי נבואה נשרפו בעקבות זאת ואלו שנחשבו אמיתיים הופקדו בשתי תיבות מצופות זהב בבסיס פסל אפולו במקדש אפולו בפלטין והופקדו עליהם ה[[ויגינטיסקסוירי|קוינדקמוירי]]. אוגוסטוס גם הורה לכתוב מחדש חלק מהנבואות שדהו. הקיסר [[טיבריוס]] בחן שוב את הספרים ודחה רבים מהם כמיותרים ומספר שנים אחר כך הוצע להוסיף כרך חדש לספרי הנבואות.