אנטילופות – הבדלי גרסאות

 

'''אנטילופות''' הוא שם כללי לקבוצה גדולה של [[יונקים]] אוכלי עשב ובעלי [[קרן (זואולוגיה)|קרניים]] ממשפחת ה[[פריים]]. אין זו קבוצה במשמעות ה[[טקסונומיה|טקסונומית]] המקובלת של המושג: בעלי חיים המסווגים כאנטילופות נמצאים בכל תת-המשפחות של משפחת הפריים, ולעתים מינים מסוימים קרובים יותר לפרות או לעיזים מאשר למיני אנטילופות אחרים. ישנם [[מין (טקסונומיה)|מינים]] רבים של אנטילופות, שמאפייניהם וממדיהם משתנים מאוד: החל מה- [[אנטילופה מלכותית]] (''Neotragus pygmaeus'') וה[[אנטילופה הננסית]] ("''Neotragus batesi'') שגובהם אינו עולה על 30 סנטימטרים, ועד ה[[אילנד]] (''Taurotragus'') שגובה אחד המינים שלה מגיע ל-2.5 מטרים.

כאמור, האנטילופות אינן קבוצה [[קלדיסטיקה|קלדיסטית]], אלא קבוצה המכילה מינים שונים שאינם דווקא קרובים זה לזה יותר מלמינים אחרים מבחינה אבולוציונית. בדרך כלל, המונח "אנטילופה" מתאר את כל בני משפחת הפריים שאינם נופלים תחת הקטגוריות [[עז הבר|עיזים]], [[כבש|כבשים]] או [[בקר]], אך ההגדרה משתנה בקלות וישנם יוצאים מן הכלל.

 

 

רוב מאפייניהם הפיזיים של האנטילופות דומים בדרך כלל לאלה של הפריים. לרוב האנטילופות מעטה של [[פרווה]] קצרה וצפופה. אצל מרבית המינים, צבע הפרווה נע בין צהוב לחום, בעוד שבמקרים הרבים חלקו התחתון של הגוף לבן. האנטילופות הן [[מעלי גירה|מעלות גירה]], ולכן יש להן מערכת מפותחת של [[שן חותכת|שיניים חותכות]]. העיניים ממוקמות בצידי הראש כדי להבחין ב[[טורפים (ביולוגיה)|טורפים]], וגם [[חוש השמיעה]] וה[[חוש הראייה|ראייה]] מחודדים. בקרב רוב המינים, הן לזכר והן לנקבה יש קרניים - אך אלה של הזכר לרוב ארוכות יותר. בנוסף, ברוב המינים הזכר גדול מהנקבה.

מיני האנטילופות החיות בסביבה מיוערת או מיוערת למחצה אינם נוטים [[נדידת בעלי חיים|לנדוד]], אך מינים מסוימים החיים ב[[ערבה (גאוגרפיה)|ערבות]] האפריקניות נוהגים לנדוד מדי שנה מרחקים ארוכים מאוד במסלול רבוע פחות או יותר בחיפוש אחר שטחי רעייה פוריים; נדידה זו מכונה "[[הנדידה הגדולה]]" ודוגמה למיני אנטילופות המשתתפים בה הם ה[[גנו (בעל חיים)|גנו]] ומינים מסוימים של [[צבי|צבאים]] אפריקנים. לאנטילופות דרכים שונות להימלט מטורפים, בהתאם לסביבת המחיה שלהם. לדוגמה, [[דוקרן סטינבוק|דוקרן הסטינבוק]] (''Raphicerus campestris'') החי באזורים מיוערים בדרך כלל יסתתר וישמור על פרופיל נמוך עד שהטורף יעזוב, בעוד שלמינים אחרים, דוגמת ה[[צבי]] החי בערבה נמוכה, אין אפשרות כזו, ובדרך כלל הם יפתחו בריצה במהירות גבוהה כאשר יזהו טורף קרוב.