משה יטבת – הבדלי גרסאות

בגיל צעיר הצטרף ל[[הגנה]], שימש מפקד גדוד השרון ב[[גדנ"ע]] וב[[מלחמת העצמאות]] שירת כ[[כמפקד מחלקה וכסגן מפקד פלוגה]] אב' בגדוד 32 של [[חטיבת אלכסנדרוני]], הגדוד סופח ל[[חטיבה 7]] והפלוגה לחמה ב[[קרבות לטרון]] בהן נהרגו עשרות מחייליה ויטבת עצמו נפצע. הואבהמשך היהמונה ל[[מפקד פלוגה]] א' בגדוד 32 והיה בראש הכוח שכבש את אזור [[עין גדי]].

לאחר המלחמה עלה בדרגות הפיקוד, סיים את [[המכללה לבטחון לאומי]], ולפנישירת כראש ענף תורת לחימה ב[[מלחמתמחלקת ששתההדרכה]] וב[[מלחמת הימיםסיני]] מונההצטרף למפקדכקצין מטה ל[[חטיבה 427]]. אחרי המלחמה היה חבר במשלחת צה"ל ל[[אלג'יריה]] ללמוד את דרכי הפעלת המסוקים בצבא הצרפתי.

בלפני [[מלחמת ששת הימים]] מונה למפקד [[חטיבה 4]]. במלחמה פעלה חטיבת זו כ[[חטיבה מרחבית]] בגזרה הירדנית, גדודי החי"ר של החטיבה היו מפוזרים במוצבים שונים באזור [[השפלה]]. עם פרוץ הקרבות קיבלה החטיבה פיקוד על שתי פלוגות חי"ר על [[זחל"ם|זחל"מים]], פלוגת טנקי [[AMX-13]], יחידת סיור חטיבתית ויחידת סיור פיקודית ([[סיירת חרוב]]) מוגברת במחלקת [[שיריונית|שריוניות]], בהמשך חבר אלייה גדוד צנחנים מ[[חטיבה 80]], ושני הגדודים האורגנים שלה שנאספו מהמוצבים. החטיבה כבשה את מובלעת [[לטרון]], אזור [[בית חורון]] והרי גופנא והגיעה עד פאתי העיר [[רמאללה]]. במהלך הקרבות נפצע משה יטבת ואת מקומו מילא מפקדה לשעבר [[יוסף הרפז]].