תוכנית הליבה – הבדלי גרסאות

'''תוכנית הליבה''' היא תוכנית שגובשה על ידי [[משרד החינוך]], ובה מקצועות חובה, המהווים בסיס משותף לכלל מערכת החינוך היסודי על זרמיה השונים, תוך התניית תמיכה כלכלית ביישום לימודים אלו. עיקר המתנגדים לתוכנית זו הם ה[[חרדים]], שהביעו התנגדות נחרצת לכל התערבות בתכני החינוך במגזרם.

 

 

המהלך שהוביל לגיבוש תוכנית הליבה הוא עתירה שהגיש [[יוסף פריצקי]] ממפלגת "[[מפלגת שינוי|שינוי]]" לבג"ץ באפריל 1999 ,{{הערה|לעתירה הצטרפו יאיר חדד, צעיר שלמד בעבר בבית ספר חרדי וטוען כי לימודים אלה מקשים עליו כיום להשתלב בחברה החילונית, ורחל שגב-שבא, מורה מוסמכת}} המחייבת את [[שר החינוך]], [[יצחק לוי]], לקבוע "תוכנית יסוד", המפרטת את מספר שעות מקצועות החובה לכל מוסדות החינוך המוכרים הלא רשמיים, שהם ברובם הגדול חרדיים. בעתירה נטען שחוק חינוך ממלכתי מחייב לקבוע תוכנית כזאת. החוק אף אוסר להכריז על מוסד חינוך כמוסד מוכר, הזכאי לתקצוב מהמדינה, אם אינו מקיים "תוכנית יסוד".{{הערה|ריינפלד משה, "עתירה לבג"ץ: לחייב את שר החינוך לקבוע תוכנית לימודי חובה בחינוך החרדי", "הארץ", 28.4.1999}}{{הערה|גם בהסכם הסטטוס קוו בין בן-גוריון לראשי אגודת ישראל, שנחתם ביוני 1947, נקבע שהתנאי לאוטונומיה בתחום החינוך הוא מינימום של לימודי חובה שהמדינה תקבע. ראה: אילן שחר, "הליבה, זה חלק מהסטטוס קוו", "הארץ", 22.12.2004}}

 

 

תוכנית הליבה היא אחת מההמלצות העיקריות של [[ועדת דוברת]] שמונתה על ידי הממשלה בספטמבר [[2003]], במטרה לבחון את מערכת החינוך בישראל ולהמליץ על תוכנית שינוי שתתייחס להיבט המבני, הארגוני והפדגוגי של החינוך. התוכנית יושמה תחילה בבתי הספר היסודיים, ולאחר מכן אף בגני הילדים.