פניניתיים – הבדלי גרסאות

 

==הפנינייה בארץ ישראל הקדומה==

עוף זה ידוע בתקופות ההיסטוריות במזרח התיכון, אפריקה ואירופה, בעיקר כעוף נוי. לעוף יש את כל סימני הטהרה: זפק, קורקבן נקלף ואצבע יתרה. הוא הוכנס לאזור ארץ ישראל בתקופה ההלניסטית-רומית, ומופיע על רצפות פסיפס של בתי כנסת וכנסיות בארץ ישראל וסביבותיה בתקופה הביזנטית, כמו ב[[בית הכנסת העתיק במעון]], בתל מסטאבה (בית שאן), שלאל (דרומית לעזה), הר נבו וגרש. 'תרנגולי הודו', כנראה פניניות העוף הנקרא בשם זה בימינו עוד לא יובא מאמריקה בתקופה זו. , נזכרות בין רשימות מוצרי המזון שעליהם גבו מכס בנמל עכו במחצית הראשונה של המאה השלוש עשרה<ref>להרחבה: [[זהר עמר]], מסורת העוף, תל אביב תשס"ד, עמ' 103-117</ref>.