שביתת פקחי הטיסה בארצות הברית – הבדלי גרסאות

'''שביתת פקחי הטיסה בארצות הברית''' ב-[[3 באוגוסט]] [[1981]] נחשבת לאחד הרגעים המכריעים בתקופת נשיאותו של [[רונלד רייגן]] ולאחת ההתרחשויות החשובות ביותר בתולדות יחסי העבודה ב[[ארצות הברית]]. הפקחים, שאוגדו בארגון פקחי הטיסה המקצועיים (PATCO), הכריזו על שביתה בדרישה להעלאת שכרם, לאפשרות לפרישה מוקדמת ולשבוע עבודה מקוצר בן 32 שעות. שביתתם שיתקה את התעופה בארצות הברית, והייתה מנוגדת לחוק שאסר שביתות של איגודי עובדים בארגונים ממשלתיים.

[[קובץ:Reagan speaks on air traffic controllers strike 1981.jpg|ממוזער|נשיא ארצות הברית [[רונלד רייגן]] במסיבת עיתונאים בה הציב אולטימטום לפקחי הטיסה, אוגוסט 1981]]
הנשיא רייגן טען כי השביתה מסכנת את הביטחון הלאומי, דרש מהשובתים לשוב לעמדותיהם, ואיים כי אם לא יעשו כן בתוך 48 שעות, יסולקו מתפקידם.

האיגוד, בראשות נשיאו רוברט פולי, סירב, והנשיא רייגן מימש את איומו,: רובם הגדול של פקחי הטיסה בארצות הברית שסירבו לשוב לתפקידם, למעלה מ-11 אלף במספר, פוטרו מתפקידם. לאחר מכן התאפשרה הפעלת התעופה בארצות הברית, גם אם בנפח מופחת, על ידי גיוס פקחים מהצבא, פקחים שלא היו בתפקיד, ופקחים שהועברו זמנית ממגדלי פיקוח פרטיים. רייגן החליף את השובתים בפקחים צעירים ובכך נטל סיכון גדול, שכן חוסר ניסיונם של אלו עלול היה להוליד אסון. פקחי הטיסה של [[קנדה]] גילו באותה תקופה סולידריות עם השובתים האמריקניים וסירבו לפקח על טיסות מארצות הברית.