אמיתי חסון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 24:
בתחילת [[שנות השישים]], נשלח חסון לקורס [[מסוק סער|מסוקי סער]] במשך שנה ב[[ארצות הברית]] והוכשר להטיס מסוק מדגם [[סיקורסקי S-55]], כששב לישראל הוצב ב[[טייסת החרב המתהפכת]]. חסון השתתף במבצעים רבים של הובלת כוחות מיוחדים אל מעבר לקווי האויב, כולל הטסת לוחמי [[סיירת מטכ"ל]] ל[[סיני]] כחלק מהכנות צה"ל לכיבוש אפשרי של חצי האי. על פעולותיו זכה ב-6 ציונים לשבח, ששניים מהם הומרו לימים ל[[עיטור המופת|עיטור מופת]] בודד. כך הוא חולק עם [[נחמיה כהן]] ו[[אהוד ברק]] את התואר (הלא רשמי) "החייל המעוטר ביותר בצה"ל"<ref>המונח אינו מדויק: צל"ש הרמטכ"ל ניתן על "מעשה הצטיינות שאינו מגיע בדרגתו לדרגת עיטור". לפיכך, לברק (וגם לכהן וחסון) רק עיטור אחד, הוא עיטור המופת (השלישי בחשיבותו בסולם העיטורים). שלושה עשר חיילים זכו בשני עיטורים: המעוטרים שבהם יכולים להיחשב [[אמנון ליפקין-שחק]] ו[[עובד לדיז'נסקי]], שעוטרו פעמיים ב[[עיטור העוז]], השני בחשיבותו, או לחלופין [[אביגדור קהלני]] ו[[שלמה ניצני]], שעוטרו ב[[עיטור הגבורה]], העיטור הראשון בחשיבותו, ובעיטור המופת; ארבעה עוטרו הן בעיטור העוז והן בעיטור המופת, ושישה עוטרו פעמיים בעיטור המופת (שניים מתוכם עוטרו גם בצל"ש רמטכ"ל). איש לא עוטר פעמיים בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר. לפרטים ראו: עופר דרורי, [http://www.global-report.com/drori/a342512-גיבורי-ישראל-מרובי-העיטורים-צדק-היסטורי גיבורי ישראל מרובי העיטורים – צדק היסטורי], באתר הגבורה</ref>.
בעקבות העלייה בצורך לטייסי [[מסוק]]ים, הוחלט בחיל האוויר להקים לראשונה בית ספר לטייסי מסוקים. הפיקוד על ההכשרה ועל הטייסת החדשה שהוקמה לצורך כך, "[[טייסת ציפורי המדבר]]" הוטל על חסון. הקורס הראשון שהחל באפריל [[1965]] הועבר על מסוקים קלים מדגם [[בל 47|בל 2-G47]] ועל מסוקי [[סיקורסקי S-58]] מ"טייסת החרב המתהפכת".
לאחר [[מלחמת ששת הימים]], מונה לראש ענף תכנון במטה חיל האוויר ועסק בתכנון מבצעים בהם [[מבצע הלם]], [[מבצע תשורה]], [[מבצעי בוסתן]] ו[[מבצע תרנגול 53]], בהם למסוקי חיל האוויר היה חלק מרכזי. חסון פיקד על [[רפידים (בסיס)|בסיס רפידים]] בסיני, בפרוץ [[מלחמת יום הכיפורים]] שהה בחו"ל, הוא חזר לישראל ושב לפקד על הבסיס. ב-[[1980]] השתחרר חסון משירות הקבע.
| |||