יצחק גוריון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
לא יתום
הרחבה
שורה 1:
'''יצחק גוריון''' ('''יצחק לבקוביץ''') ([[ט"ז באדר]] [[תרנ"ה]], מרץ [[1895]] - [[1971]]) היה חבר מפלגת [[אחדות העבודה]] ו[[ההסתדרות הכללית]], חבר ב[[ברית הבריונים]], איש [[התנועה הרוויזיוניסטית]], אחראי על המחלקה המשפטית ב[[אצ"ל]], ועיתונאיסופר ו[[עיתונאי]].
 
== קורות חייו ==
יצחק גוריון נולד ב-1895בלומזה בפוליןשב[[פולין]], לאמו מישה בת ניסן נורינסקה ולאביו יעקב לבקוביץ. למד ב"חדר" ובישיבות רדזמין וגור. היה חבר חבר בוועדה המארגנת של אירגון "[[עלההחלוץ]]". לישראל[[עלייה לארץ ישראל|עלה]] לארץל[[ארץ ישראל]] בשנתבאלול [[תרע"ג]] [[1913]] כ[[חלוציות|חלוץ]]. והיה שומר [[מושבה|במושבות]] [[הגליל]] העליוןוב[[רחובות]]. הואאחרי [[מלחמת העולם הראשונה]], היה פעיל במפלגת [[אחדות העבודה]] וב[[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל|הסתדרות הכללית]], אך בשנת [[1929]] פרש מתנועת הפועלים והצטרף ל[[ציונות רוויזיוניסטית|תנועה הרוויזיוניסטית]]. גוריון עזב את תנועת הפועלים בגללכמו נטייתו הפוליטיתכן, אך את פעילותו למען העובדים לא זנח עם מעברו אל האגף הימני והיה ממייסדי [[הסתדרות העובדים הלאומית]]. גוריון היה מחבריחבר [[ברית"ועד הבריונים]]קהילת ואת פעילותו ב[[אציפו-תל-אביב"ל]], החלבשנים בשנת [[1934]] עד לפירוקו בשנת [[1948]]1927-1925.
 
בשנת [[1918]] נשא את רבקה (לבית נדבורנה) ולהם נולדה בת: בת-ציון. רבקה נפטרה בתל אביב ב-17 באוגוסט 1921. בשנת 1923 נשא את צפורה (לבית נורינסקה), ולהם נולדו שתי בנות: דרור ונעמי. צפורה נפטרה ב-16 בספטמבר 1956.
במסגרת פעילותו כאחראי על המחלקה המשפטית של ה[[אצ"ל]] היה אחראי על הקשר עם העציר מרגע מעצרו ועד ליציאתו מהכלא. גוריון עמד בקשר עם עורכי הדין שייצגו את חברי הארגון והיה בקשר מיוחד עם עורכי הדין [[מקס זליגמן]] ו[[מקס קריצמן]], שבעזרתם היה נכנס לבית הכלא כעוזר. גוריון היה אחראי על ה'זעקס' - הדואר המחתרתי - שבאמצעותו נשמר הקשר עם העצירים והאסירים ובאמצעותו הועבר המידע שהביא לפריצת [[כלא עכו]]. גוריון שימש גם קצין קשר של הארגון - אחראי על הקשר עם עיתונאים, ראשי עיריות ובעלי תפקידים ב[[הוועד הלאומי|ועד הלאומי]]. הוא עמד בקשר אישי כמעט יום-יומי עם ראש המטה של הארגון, תחילה [[שלמה לב-עמי|שלמה (לוי) לב-עמי]], ולאחר מעצרו של לב- עמי עם [[חיים לנדאו]], ובמידת הצורך אף עם [[מנחם בגין]]. רוב בעלי התפקידים שאיתם עמד גוריון בקשר לא ידעו שהוא מילא תפקיד ב[[אצ"ל]] אלא סברו שהוא בעל קשרים בארגון בגלל שייכותו לתנועה הרוויזיוניסטית.
 
בשנת [[1929]], פרש גוריון מ[[תנועת העבודה]] והצטרף ל[[ציונות רוויזיוניסטית|תנועה הרוויזיוניסטית]]. היה ממייסדי [[הסתדרות העובדים הלאומית]], היה חבר הוועד הפועל של [[הסתדרות העובדים הלאומית]] וחבר המועצה הארצית שלה. וכן, היה חבר המזכירות הארצית של ארגון עובדי [[הצה"ר]] ו[[בית"ר]]. בראשית [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]], היה מחברי "[[ברית הבריונים]]".{{הערה|1= ראו: [http://www.jabotinsky.org/jabo_multimedia/Files/linked/%D7%9B14%20-2.PDF תיק כ 14 - 2], באתר ארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.}} החל בפעילותו ב[[אצ"ל]] בשנת [[1934]], ובה התמיד עד לפירוקו בשנת [[1948]].
לצד עבודתו ב[[אצ"ל]] עבד גוריון גם בתנועה הרוויזיוניסטית ב'ועדה לעזרת משפחות העצורים' אשר פעלה למען העצירים והאסירים הקשורים בתנועה. עבודתו בתנועה הרוויזיוניסטית העניקה כיסוי לפעילותו בארגון.
 
במסגרת פעילותו כאחראי על המחלקה המשפטית של ה[[אצ"ל]], היה אחראי על הקשר עם העצירעצירי אצ"ל, מרגע מעצרומעצרם ועד ליציאתוליציאתם מהכלא. גוריון עמד בקשר עם עורכי הדין שייצגו את חברי הארגון, והיה בקשר מיוחד עם עורכי הדין [[מקס זליגמן]] ו[[מקס קריצמן]],; שבעזרתםבעזרתם היה נכנס לבית הכלא כעוזרכעוזרם.{{הערה|1= ראו, למשל: [http://www.jabotinsky.org/jabo_multimedia/Files/linked/%D7%9713%20-2_3.PDF תיק: ח 13 - 2/ 3], באתר ארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.}} גוריון היה אחראי על ה'"זעקס'" - הדואר המחתרתי -– אשר שבאמצעותובאמצעותו נשמר הקשר עם העצירים והאסירים, ובאמצעותו הועבר המידע שהביא לפריצת [[כלא עכו]]. גוריון שימש גם קצין קשר של הארגון -– היה אחראי על הקשר עם עיתונאים, ראשי עיריות ובעלי תפקידים ב[[הוועד הלאומי|ועד הלאומי]]. הוא עמד בקשר אישי כמעט יום-יומייומומי עם ראש המטה של הארגון, תחילה [[שלמה לב-עמי|שלמה (לוי) לב-עמי]], ולאחר מעצרו של לב- עמי עם [[חיים לנדאו]], ובמידת הצורך אף עם [[מנחם בגין]].{{הערה|ראו: ארכיון מנחם בגין (תיק פ 20 - 9/ 14 בארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב), ארכיון [[מרכז מורשת מנחם בגין]] ב[[ירושלים]].}} רוב בעלי התפקידים שאיתם עמד גוריון בקשר לא ידעו שהוא מילא תפקיד ב[[אצ"ל]] אלא סברו שהוא בעל קשרים בארגון בגלל שייכותו לתנועהל{{ה|תנועה הרוויזיוניסטית}}.
גוריון היה חבר הוועד הפועל של [[הסתדרות העובדים הלאומית]] וחבר מערכת עיתון '[[המשקיף]]' שבו פרסם כמה מידיעותיו על המתרחש בבתי הכלא ובבתי המעצר. שייכותו לתנועה הרוויזיוניסטית הייתה ידועה לבריטים והיא הביאה למעצריו הרבים בשנות השלושים ובשנות הארבעים. היכרותו של גוריון עם בתי המעצר ובתי הכלא כעציר הייתה אחת הסיבות לרגישותו הרבה לצורכיהם של האסירים ובני משפחותיהם וליכולתו לנהל את המחלקה המשפטית.
 
לצד עבודתו ב[[אצ"ל]] עבד גוריון גם בתנועה הרוויזיוניסטית ב'"ועדה לעזרתלעזרה משפחותלמשפחות העצורים'עצורים", אשר פעלה למען העצירים והאסירים הקשורים בתנועהלתנועה.{{הערה|1= ראו: [http://www.jabotinsky.org/jabo_multimedia/Files/linked/%D7%976%20-7_1.PDF תיק: ח 6 - 7/ 1], באתר ארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.}} עבודתו בתנועה הרוויזיוניסטית העניקה כיסוי לפעילותו בארגוןבאצ"ל.
לאחר קום המדינה המשיך את עבודתו ב[[הסתדרות העובדים הלאומית]] והיה ממקימי [[סיעת תכלת לבן]] בהסתדרות הכללית. גוריון המשיך את כתיבתו העיתונאית בעיתון 'חרות' עיתונה של תנועת '[[תנועת החרות|חרות]]', שביקש להוות המשך לעיתון המחתרתי שהתפרסם בשם זה בתקופת [[המנדט]]. כמו כן התמסר גוריון לכתיבת ספרי זיכרון על תקופת המחתרת.
 
גוריון היה חבר מערכת עיתון "[[המשקיף]]" ועורך העיתון בשנים 1940-1939. הוא פרסם בעיתון, באופן מושכל, מידיעותיו על המתרחש בבתי הכלא ובבתי המעצר. כמו כן כתב מאמרים בעתונים: "[[העם (עיתון ארצישראלי)|העם]]", "[[חזית העם]]", "[[הירדן (כתב עת)|הירדן]]" ובעתונים שונים בגולה.
==ספריו==
* יצחק גוריון, אריה פוסק: חייו ופועלו, תל- אביב תשכ"ז.
* יצחק גוריון, הניצחון עלי גרדום, תל- אביב תשכ"ג.
* יצחק גוריון, פרקליטיהם של לוחמי חרות, תל- אביב תשל"ג.
 
שייכותו לתנועה הרוויזיוניסטית הייתה ידועה [[מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט|לבולשת הבריטית]] בארץ ישראל. ועל כן, הוא נעצר פעמים רבות [[שנות ה-30 של המאה ה-20|בשנות השלושים]] [[שנות ה-40 של המאה ה-20|ובשנות הארבעים]]. הכרותו של גוריון את בתי המעצר ובתי הכלא כעציר, הייתה אחת הסיבות לרגישותו הרבה לצורכיהם של האסירים ובני משפחותיהם וליכולתו לנהל את המחלקה המשפטית.
 
לאחר [[קום המדינה]] היה חבר ב[[תנועת החרות]], חבר מרכז התנועת עד שנת 1950 וחבר המועצה הארצית שלה. הוא כתב בעיתון "[[חרות (עיתון)|חרות]], המשיך את עבודתו ב[[הסתדרות העובדים הלאומית]] והיה ממקימי [[סיעת תכלת לבן]] ב{{ה|הסתדרות הכללית}}. במקביל, התמסר גוריון לכתיבת ספרי זיכרון על תקופת המנדט והמחתרות.
==ספריו==
* יצחק גוריון, '''פרקליטיהם של לוחמי חרות''', תל- אביב: [[מכון ז'בוטינסקי]], תשל"ג 1973.
* יצחק גוריון, '''אריה פוסק: חייו ופועלו''', תל- אביב: הועדה להוצאת ספר לזכרו של אריה פוסק ז"ל, תשכ"ז 1967.
* יצחק גוריון, '''הניצחון עלי גרדום''', תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, תשכ"ג 1963. (ראה אור גם ב[[אנגלית]] בהוצאת בית"ר, בארצות הברית, וזכה למהדורות אחדות בשנים 1951-1950).
* יצחק גוריון (עורך), '''ספרית הפלוגות : מחיי העולה הבית"רי בארץ''', תל אביב : הנהלת פלוגות עבודה לבית"ר בא"י, תרצ"ג 1933.
== קישורים חיצוניים ==
*{{תדהר|8|3107|יצחק גוריון}}
*[http://www.jabotinsky.org/jabo_multimedia/Files/linked/%D7%932%20-10_9.PDF תיקו של יצחק גוריון בהסתדרות העובדים הלאומית], באתר [[ארכיון מכון ז'בוטינסקי בישראל|ארכיון]] [[מכון ז'בוטינסקי]]
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:גוריון, יצחק}}
[[קטגוריה:אנשי העלייה השנייה]]
[[קטגוריה: אצ"ל]]
[[קטגוריה: רוויזיוניסטים]]
[[קטגוריה: הסתדרות העובדים הלאומית]]
[[קטגוריה:סופרים עבריים]]
[[קטגוריה:פובליציסטים ישראלים]]
[[קטגוריה:עורכי עיתונים ישראלים]]