אסון הכבל – הבדלי גרסאות

[[מפקד חיל האוויר]], האלוף [[הרצל בודינגר]], מינה ועדת-חקירה פנימית בראשותו של אל"מ שמעון בן נר, וזו קבעה שהאסון קרה עקב כשל טכני. בעקבות המלצותיה של הוועדה קבע האלוף בודינגר 31 מטלות ליישום בחיל האוויר. במקביל מונתה ועדה נוספת לחקירת התאונה בראשותו של תא"ל (מיל.) [[גיורא זורע]]. הוועדה מנתה שש סיבות אפשריות שייתכן וגרמו לכשל, מבלי לקבוע איזו מהן בעלת הקשר הסיבתי הדומיננטי ומהי מידת תרומתה לאירוע, אם בכלל. פרקליטות חיל האוויר החליטה שאין יסוד להעמיד לדין או לנקוט בהליך משמעתי כלשהו נגד מי מהמעורבים באירוע בשל העדר תשתית ראייתית לכך, והחלטה זו אושרה על ידי [[הפרקליט הצבאי הראשי]].

 

 

מאבק ממושך של ההורים השכולים שהסתיים בעתירה ל[[בג"ץ]], הוביל להקמת ועדת חקירה לפי [[חוק השיפוט הצבאי]] בראשותו של ה[[שופט]] [[אליהו וינוגרד]], בה היה חבר גם [[תא"ל]] (מיל.) [[נחמיה דגן]]. מסקנות הוועדה, שהוגשו ביוני 1997, קבעו שהפעלה לקויה של מנוף החילוץ בידי המכונאי המוטס וכשלי בטיחות נוספים הם שהובילו לתאונה, והמליצה להעמיד לדין את מפקד הטייסת, את מפקד היחידה ואת המכונאי המוטס. לאחר שלא יושמו החלטות הוועדה עתרו ההורים לבג"ץ בשנית, ובעקבות כך הועמדו לדין הקצינים האמורים, חמש שנים לאחר האירוע.